שפעת העופות בראי הדורות

האמת צריכה להאמר, גם אם היא תעמיד אותנו באור מעומעם-עד-מפוקפק, גם אם היא תגרום למרבית בני התמותה לשקול בכנות להסגיר אותנו לשלטונות. יש לנו נסיבות מקלות ואני אמנה אותן מיד אחרי הווידוי. עמירה בהריון.

אני אגיד את זה שוב, עמירה בהריון.

ואני אדגיש, גם עמירה בהריון

להלן הנסיבות המקלות: כמעט כל החברות שלי לקוחות כבדות של מחלקות הפוריות בכנען רבתי ומסביב לגלובוס. גם אלו שלא, לא נכנסות מאוד בקלות להריון וגם אלו שנכנסות להריון לא תמיד צולחות אותו. על כן, מבחינתי, במודע ובתתו, הריון זה מסע של אלף מילין לפחות שצריך להתחיל מתישהו. ואם ככה, אז מה רע בנובמבר? גם ככה הרגשתי מספיק בתזונה ובתמזל שהצלחתי להכנס להריון בנסיון שני, זה נראה לי בלתי הגיוני ובלתי הגון. והנה תקציר החדשות – העולם לא הגיוני ולא הוגן ומתברר שאפשר להכנס להריון גם בנסיון ראשון (ובלי שום התערבות של כימיקלים). מה שאומר שגם הבנותזונה יושבות על רצף ושיש דברים שגובלים בחוצפה ועזות מצח. וגם שלגינקולוג שלנו מגיע מדליה. חמסה-חמסה-מזוזה.

ועוד לא אמרתי אף מילה על שעון ביולוגי ועל העובדה שכשנפגשנו, עמירה ואני, לפני שנה וחצי (או קצת פחות) עמירה כבר היתה עם רגל וחצי על הכיסא של הגינקולוג ורק אצילותה הטבעית וגילי הביולוגי גרמו לה לשלוח אותי לשם ראשונה. אני מקוה שהפיסקה הזו יכולה להחשב באיזשהו אופן כנסיבות מקלות, לא אכפת לנו להיות הלסביות המטורפות האלו עם שני ילדים בהפרש של חצי שנה כל עוד זה לא יגרור התערבות של רשויות הרווחה.

איך זה קרה בעצם?

ביוץ טבעי, מסתבר, לא לוכדים באמצעות אולטרא-סאונד אלא בבדיקת דם, ולכן, לראשונה בחייה נאלצה עמירה לשלם מחיר כלשהו על המחזור שלה שאורכו 30 יום (בחצי שנה האחרונה היא קבלה באופן קבוע ב-16 בכל חודש). פעמיים במשך השבוע שחל בו (הביוץ) היא נאלצה להשכים קום כדי לנסוע לאשקלון ולהדקר. שלאחריו מחכה שלב מדהים של מלחמה בייצר להציץ כל עשר דקות באתר של 'מכבי' ולבדוק אם יש כבר תוצאות (זה בדיקות בעדיפות גבוהה שאם עושים מספיק מוקדם בבוקר מקבלים את התשובה עד סוף היום), כמובן שהחלק הכי חשוב של הבדיקה תמיד מגיע, או מעודכן, אחרון. בסופו של דבר נפגשנו עם המלך הבלתי מעורער (מבחינתנו) של עולם הפוריות שבין הירדן לים, עמירה פתחה רגליים, אני החזקתי אצבעות והוא הצליח אפילו להעמיד פנים כאילו הוא לא שופט אותנו ובכלל לא חושב שאנחנו מטורפות.

ואז, מהשניה שנסגרה אחרנו דלת המרפאה שלו ובמשך שבוע וחצי, עמירה לא הפסיקה למצוא סימנים בתחתונים ועל לוח ליבה שהוכיחו למעלה מכל ספק שזה לא הצליח - דה-מורליזציה, גירסת האוטו-סוגסטיה. במקביל התנהל מו"מ מתיש להפליא בינה לבין חברתה הטובה שמטרתו היתה לשכנע אותה להשתין על מקל. עמירה גילתה נחישות בלתי רגילה ולא נכנעה - מגובה בידע האנדוקרינולוגי מחד ובהפניה לבדיקת דם שאין בלתה, מאידך, בחרה אהובתי בשום שכל לוותר על הבדיקות הביתיות. בשישי-שבת היא לא קבלה, ביום ראשון היא עשתה בדיקת דם וביום שני הגיע הבינגו. יש בתזונה יותר גדולה ממני, המבייצת המצטיינת, המטילה למופת, אישתי האחת והיחידה. כה יעזור לנו אלוקים וכה יוסיף, אנחנו סוגרות שבוע תשיעי ועמירה שהיתה מודאגת במשך איזה שבוע מזה שאין לה בחילות הפכה גם למקיאה מצטיינת.

בשל כך איזנו את התזונה שלנו – כל דבר שעשוי קמח, בעיקר לחם על הטיותיו השונות (פיתות וטוסטים) כשאנחנו מגוונות עם תירס בקלחים ופירה ולפעמים אורז. במשך רוב הזמן מתקיים חרם גדול על חלבונים וירקות טריים [1]. היו כמה ימים קשים, אי שם בשבוע השישי-שביעי אבל התגברנו עליהם והצלחתי אפילו לפנק אותה קצת כי היא בהריון ומגיע לה. באופן כללי אנחנו מתנהגות כמו זוג גריאטרי בדיור מוגן – כל אחת עם הקרכצים שלה והכדורים שלה ופעם בשבוע יש לנו איזו בדיקה או איזה פגישה עם רופא, תדירות שלא היתה מביישת אף סבתא פולניה, בלי להזכיר שמות.

אפילו החופש שלקחנו לפני שבוע כלל פשיטה על שילב, ארוחת צהריים עם המשפחה של עמירה, ביקור אצל חברה שלי שילדה לפני חודש, צימר בצפון, שתי כוסות תה במיטה מול אמאל'ה, פיפי, ולישון, פיפי, ולישון, פיפי, ולישון. למחרת עשינו מסלול משפחות שאורכו כשעה הליכה כי כבר יש לנו שני עוברים ואנחנו משפחה. בהשראת אמאל'ה שראינו בערב לפני לא הפסקתי לראות בעיני רוחי איך יורדים לי המים על פסגת הר מירון ואיך מגיעים החתיכים של יחידת החילוץ עם האלונקה שלהם לשלוף אותי משם רק בכדי לפרוק אותי בשערי בית החולים המצויין על שם רבקה זיו בצפת. טוב, זה לא קרה. גמרנו את המסלול בשירת ווי אר זה צ'מפיונס, בלי להחליק אפילו פעם אחת על הבוץ הטובעני של הגליל העליון שלא היה בלתי צפוי אם זוכרים את המבול של שבוע שעבר. הטיול לפחות עשה לנו תיאבון ועמירה הצליחה לרדת על שיפודי פרגיות ואני על צ'יפס ופלאפל וכל זה תוך כדי ניגובו של חומוס אלוהי (השיפודיה ביערה, כשר ומומלץ). אחר כך בג'קוזי לא היינו צריכות לפעיל את הבועות.

אלו היו יומיים נפלאים אותם ננצור בעשר שנים הקרובות כחופש האחרון שלנו

[1] כל התזונאיות [2] יכולות לנצור מקלדות, זה לא שאנחנו סבורות שזו תזונה נאותה ומאוזנת, זה הגוף של השליש הראשון (בעיקר) של ההריון שדוחה כל מזון שהשתרבב אליו בדל פרוטאין. וזה גם לא המצאה שלנו יש לי חברה שבמשך חמישה חודשים אכלה רק סנדוויצ'ים וחברה אחרת שהתמקדה בלחם עם גבינה לבנה [3], וכמעט כל מי שאני מדברת איתה על זה מעידה על תשוקה עזה ללחם. והרבה ממנו.

[2] בימי חלדי פגשתי תזונאי אחד בלבד, ושיהיה רשום בפרוטוקול שהייתי צוות טכני בכנס של תזונאים.

[3] טבעול יצאה עכשיו עם סדרה חדשה של מאפים ופרסומת שבה נפגשת הבצקנית ענת וקסמן (?) עם הירקן הזיפי במטבח שכולו יצרים ותשוקה. ובכן, האם אנחנו מריירות על הירקן וזיפי זקנו? חלילה. שמא על המתולתלת שרודה בקשיחות בבצק ? אפילו זה לא. אז על מה? על הבורקס המהביל ופירה הבטטה הממלא אותו. ככה זה כשאת תחת הפצצת פרוגסטרון.