לפני המון עידנים נסעתי בעניני עבודה לבירתנו הנצחית, היעד, למזלי הרב, היה בניני האומה. אני אומרת למזלי, מפני שבשעה שהעמדתי את האוטו בחניה עמד מחוג הטמפרטורות שלו על הקו האדום. חניתי, אם כן, והלכתי לענייני וכשחזרתי הוספתי שני קנקלים של מים לרדיאטור והמשכתי בשום שכל את תוכניותי – נסעתי לפגוש חברה במבשרת. במקרה זה לא היה כל כך אידיוטי כי אותה החברה, גם היא בעלים מרוצה של דייהטסו הכירה מוסך בכרך. כשגמרנו לפטפט על כוס קפה ועוגה, היא נפנתה לענייניה ואני למוסך. מצאתי אותו די בקלות, במוסך הרימו מכסה מנוע, הסתכלו ימינה הציצו שמאלה והודיעו לי ש"הלך הפלאנצ' מים".
אי אפשר להאשים אותי על זה שללא היסוס התקשרתי לאבא שלי כדי לשאול אותו אם הוא חושב שלפני שהגעתי למוסך היה לי פלאנצ' מים. נו, מה תגידו, מסתבר שכן, ורוב הסיכויים שגם לכם באוטו יש. נזכרתי בפלאנצ' בגלל שזה מסוג הדברים שאתה לא יודע שיש לך עד שהוא מתחיל לעשות בעיות. באותו אופן לא ידעתי בכלל שיש לי פירנאום עד שלא התחילו לאיים עלי שיחתכו לי אותו או שהוא יקרע בלידה. וסליחה שאני מפילה את זה עליכם, ככה, בפתאומיות. לטובת מי שלא מעורים בחומר אני אסביר: הפירנאום היא פיסת עור, לא גדולה במיוחד שנמצאת בין פי הטבעת לפתח הנרתיק (אני חושבת שגם לגברים יש פירנאום אבל אני לא יודעת מה מסמל אצלם את גבולו המערבי). הפירנאום נמצא שם כל החיים שלך בלי שתהיי מודעת לקיומו, לשמו המיוחד (יש שהוא יזכיר להם שרשרת הרים אירופאית ויש כאלו שדווקא דגים טורפים יעלו על דעתם עם השמע שמו. באמל'ה, למשל, שואלת הבלונדינית "זה כת סודית, או משהו?") ולצרכיו המיוחדים.
אל כל אלו את מתוודעת לראשונה כשאת בהריון, כי אלוהים דאג שהאגן שלנו יתאים בדיוק לגולגלות של שמוליקים נולדים, והוא דאג שעצמות הגולגולת שלהם עדיין לא יהיו מחוברות בלידתם כדי שיוכלו לזוז קצת ולעלות אחת על השניה ולצאת מהכוס של האמא שלהם, ורק הפירנאום, חתיכת עור סטנדרטית שכמותה, נוהגת לא לעמוד בלחצים ולהקרע באופן ספונטני. ומכיוון שמערכת הרפואה שלנו שוטמת ספונטניות באשר היא נהגו במשך עשרות שנים רופאים ומיילדות להקדים תרופה (?) ולחתוך אותו בעצמם ובקו ישר בטענה שזה גורם פחות נזק בגלל שזה מבוקר כשבעצם, קיימת האפשרות שפשוט יותר קל להם לתפור את זה אחר כך. היום זה כבר לא ככה ובכל סיור בחדר לידה המיילדת מבטיחה שחותכים רק אם ממש חייבים ובכל קורס הכנה ללידה, פורומים ואתרים רלוונטים יש הסברים המלצות, הסברים וציוריים על עיסוי הפירנאום שאמור להגמיש אותו ולהכין אותו לטראומה.
אבל הפירנאום איננו איזור הספר היחיד שאליו התוודעתי במהלך ההריון. עוד הרבה קודם לכן, כבר בשבועות הממש ראשונים גיליתי ארצות לא נודעות, אזורים גיאוגרפיים שרבות מכן אולי מכירות, אך אני, על אף שיש לי איפשהו בעולם תעודה של מדריכת טיולים של החברה להגנת הטבע וחיבה גדולה למפות ודימותי לוויין. בשונה מהפירנאום, אלו אזורים שמתפתחים שאיננו נולדות איתם והם מתפתחים במהלך חיינו, אני מדברת על האזורים העלומים הידועים בכינויים העממי, 'מתחת לציצי'. כמי שאתרע מזלה להתרוצץ בעולם עם קאפ בי (ולקטר על זה, כמובן) רק ההריון והגידול המובהק לקאפ סי הובילו להווצרותו של המתחת של הציצי בגופי היגע. עכשיו אמנם חורף אבל אני בהחלט יכולה לדמיין איך מרגיש השילוב האולוציוני הכולל: ציצי, מתחת לציצי ובטן של חודש תשיעי באוגוסט בתל-אביב (עמירה, מאחוריך).
וכמו שהייתי צריכה להתקשר לאבא שלי כדי לוודא שאכן יש לי פלאנצ' מים באוטו, כך נזקקתי למומחית לענייני מתחת לציצי בבואי לבחור חזיית הנקה. המוכרת הראתה לי שתי דוגמאות, האחת חיננית ונאה מבד סינטטי שישבה מעולה והשניה מכותנה אפרורית שבסוף הסתדרה איכשהו. אני, בלי לחשוב פעמיים הצבעתי על הנאה אבל עמירה עשתה פוס. מחוץ לתא המדידה חיכתה לנו חברתה הטובה, מומחית שלא בטובתה לענייני המתחת של הציצי. הפסיקה היתה חד משמעית ואני צייתתי. יש לי חזיית הנקה מכותנה וידע גיאוגרפי שלא חלמתי עליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
