לפני שבוע הלכתי למשרד הפנים בכדי להוסיף את שם המשפחה של עמירה לשמי, בכדי ששמוליק, לכשתיוולד (חמסה-חמסה-מזוזה) בריאה, שלמה ומקומטת תקבל על עצמה באהבה אלפיים שנות גלות. שכן, שתינו מאוד מחבבות את שמות המשפחה שהביאו איתם סבינו האהובים מאירופה המתנכרת אי שם בעשור השלישי של המאה הקודמת. על כן, שתינו עיווינו את פרצופנו באופן דומה כשעלתה האפשרות לאחד ולעברת והחלטנו להשתמש בשירותיו האדיבים של המקף.
ובכן, ביקור במשרד ממשלתי איננו משהו שאת מאחלת לעצמך או למי מידידייך ולכן, דחיתי אותו ככל האפשר. אבל בשבוע שעבר הייתי ממש ליד והיה לי, ממש, את כל הזמן שבעולם ולכן שמתי נפשי בכפי ופלשתי למשרד הפנים. בפנים, אחרי שחיכיתי מאוד יפה בתור, התברר שבכדי לשנות את השם אני צריכה להופיע חמושה גם בדרכון. מכיוון שנראיתי מאוד אומללה עם פרצוף ה-אבל-אני-גרה-מחוץ-לעיר ובטן ה-אני-עוד-שניה-מתפוצצת הפקידה גילתה לי באיזה יום ושעה יש את התור הכי קצר ושלחה אותי לקבל צירים במקום אחר. אלא שאני לא מוצאת את הדרכון שלי. מצד שאני יש לי מספיק תמונות פספורט דוחות בשביל להכריז על אובדן ולהנפיק אחד חדש. אני מקוה שזה יתפוס כי מה מאוד חפצנו שהשמוליקים ישאו את אותו שם משפחה. מקף אחד, שש הברות ו-14 אותיות בשם משפחה יכולים להצדיק של פרטי של הברה אחת, נכון?
עדכון קינון:
- החלפתי את התנור המקצר באמבטיה בתנור תקין ומחמם לב בעזרתו האדיבה של דני, הבוס הכי נחמד בעולם. מכיוון שהוא כבר אחז במקדחה סינג'רתי אותו גם על מדפים בסלון והזרועות ברקן של הרמקולים. המשמעות היא שיש לנו סלון לגמרי תרבותי שיחזיק מעמד עד ששמוליק תתחיל לזחול (אלא אם כן נהגר מפה לפני כן).
- סידור החדר של שלמוליק, הכולל: פינוי אחד הארונות והיפטרות ממנו לטובת ספייס, ארגון מחדש של החדר כולל שליחת קלסרי אוניברסיטה למחסן, העברתה של אחת הספריות לסלון (גם העברתי אליה את כל הספרים ששכבו במאוזן בספריות האחרות על גבי ספרים עומדים מפאת חוסר מקום). עכשיו יש מקום למיטה של שמוליק.
- מייבש הכביסה של עמירה חי כבר כמה שנים בשלום ובחוסר מעש מעל מכונת הכביסה כשרק חיבורו של הצינור שמוציא את האדים מפריד בינו לבין פעילות ברוכה. הצינור מצידו חי כבר הרבה שנים בתוך שקית בארון, במבצע אקרובטי מרהיב (חבל שהיה מדובר במשחק רדיוס ללא קהל) הצלחתי להדחק בין המכונות לקיר, ותאמינו לי שזה לא דבר של מה בכך במימדים הנוכחיים שלי, להכניס איכשהו את הצינור למקום לדאוג לו ליציאה לאוויר הצח ולהכניס לכביסה את כל בגדי שמוליק החדשים לייבוש.
- את האוטו מהליסינג אנחנו טוחנות ללא רחמים, כשאיכשהו יוצא לנו לפחות פעמיים בשבוע לנסוע למרכז. האוטו האדום של עמירה משמש לי כרכב מילוט וגם כהסעה לסופרמרקט. אבל באוטו של עמירה מהקיץ כבר אי אפשר לפתוח מבחוץ את דלת הנהג וגם ובימים האחרונים כל הנעילה המרכזית הראתה סימני קריסה. יכולתי לדמיין את עצמי בקלות בעוד כמה ימים כשאוחזים בי הצירים זוחלת לאוטו דרך הבגאז'. אם מוסכים זאת ארץ לא נודעת הרי שמוסכי רנו זו ארץ גזירה. ולכן הרהבתי עוז בנפשי להפליג עד עין הבשור (תנו לי לחסוך לכם עלעול במפה, זה כמעט על גבול עזה ו-35 דקות נסיעה, מבחינתי), שם תיקנו את הנעילה המרכזית, את המנגנון של פתיחת הדלת באמצעות מפתח ושימנו את המנגנון של החלון חשמל. במוסך אחר פשוט היו מחליפים לי את הדלת.
- הכנתי תיק. יותר נכון לומר ארזתי בשקיות את חצי הבית כפי שממליצים במגוון אתרים ואני שוקלת אם להכניס הכל לתיק. מצד אחד, ביום פקודה צריך לזכור רק תיק אחד, מצד שני ארזתי כל כך המון שעמירה, גם אם לא היתה בהריון לא תוכל להרים במכה. אולי לארוז בשני תקים. תיק אחד לחדר לידה שאותו עוד אפשר למלא בכל טוב הארץ ותיק שני למחלקת יולדות.
- הזמנתי מצלמה היא תגיע ביחד עם ההורים שלי בסוף השבוע מאילת. הצלחתי להתאפק ולהסתפק במצלמה של 4000 ש"ח, אני מניחה שזה יספיק לשנים הקרובות שבהן אני אצלם בעיקר ישבנים של שמוליקים וזנבנבים של חתולים.
- רכשנו אפי-נו בכסף מלא ועכשיו אני מנפחת את עצמי ערב-ערב והסבל רב. מי יתן ושמוליק תצא מהכוס של אמא שלה ללא קרעים בשרשרות ההרים.
[1] מסתבר שמשרד הבפנים מאפשר לך לשאת רק שני שמות משפחה. האם יתכן שלאשת-שר-חוץ-לשעבר מסויימת עושים כבוד גם במשרד הפנים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
