שפעת העופות בראי הדורות

בסוף השבוע הזה ערכנו מרתון סבים וסבתות, אצל עמירה מדובר ברוב המשפחה. בשביל בחורה שכבר לא תהיה בת 30 העובדה שהיא עדיין מטופלת בכל סביהּ וסבתותיה היא די מרשימה ולו מן הפן הסטטיסטי.לי, מצדי,יש סבתא אחת שחוגגת בקרוב 90 שנה להווסדה ושמוליק היא הנינה ה-19 שלה. אין מה לדאוג, הנין העשרים בדרך. ואם היינו פוגשות גם אותה בסוף השבוע הזה יש סיכוי שגם היא היתה רומזת לנו בעדינות שאנחנו משחיתות את הילדה כשאנחנו מרגילות אותה כל היום להיות על הידיים ונותנות לה לישון איתנו במיטה. בביקור אצל ההורים שלי שלחתי את אמא שלי להביא את האלבומים של ילדותי ורק ככה הוכחתי לכולם שהילדה המדהימה הזו באמת דומה לי, שפעם היו לי לֶחיים וגם הייתי מאוד נחמדה. אגב, לזכותם של ההורים שלי יאמר שהם פשוט מאושרים שיש להם נכדה ולא מנסים להסביר לי מה אני עושה לא נכון (בניגוד, נגיד, לדודות שלי).

אבל בגלל שלא רק הסבים והסבתות חושבים שאחנו משחיתים את נפש הילדה, גם אנחנו לא נועדנו להגשים בגופנו את שיטת הרצף ביליתי עם שמוליק את יום החודש להווסדה (אתמול) בסדרת חינוך קצרה, במסגרתה נתתי לה לבכות במיטה חצי שעה בזמן שבלעתי בלי חמדה את הארוחה שלי. בשלב שעמדתי להתחיל לבכות בעצמי חילצתי אותה מהמיטה רטובה מזיעה. בתוך דקות היא נרדמה ואחר כך הסכימה לישון עוד חצי שעה במיטה. את שאר היום בילתה על הידיים, כך שלא ברור מי בדיוק התחנכה ביום הזה. הישג נוסף שנרשם אתמול הוא שהצלחתי לשכנע אותה לקחת מוצץ (הפרחים לסנג'ר על החדרת המוטיבציה), זה באמת הרגיע אותה אבל עדיין לא שכנע אותה להרדם. היום זה כבר עזר לה להרדם, בנתיים לכמה דקות בלבד שאותן אני מנצלת בשביל להקליד לכם בשתי ידיים, אבל מי יתן וזה יעבוד לנו באופן כללי וחיינו יהיו טיפה יותר קלים.

לפני כמה שנים, אני חושבת שזה היה אפילו בטרם מלאו לנו 30, חבר טוב שלי קבל את ניהול המתנ"ס בעיר הספר הקטנה שגרתי בה. לפני כן הוא היה מדריך באחד החוגים במתנ"ס, אשתו המשיכה להדריך שם, הילדים שלו היו שם בחוגים והוא סיפר שהוא יושב בחדר שלו ומחכה שהמנהל יכנס ויגרש אותו משם. היו לי ימים כאלו בחודש האחרון, שקצת התפלאתי על אמא של שמוליק שהיא לא באה לקחת אותה. בגלל שהיומיום הוא מרתון, מתיש ברובו, של הנקה-גרעפצ-הנקה-הרדמה-בכי-כאבטן-טיטול-הנקה-וכו' לפעמים מפקששים את הדברים האחרים. אבל אתמול כשהיא נרדמה לי בידיים אחרי שהיא צרחה חצי שעה זה הכה בי פתאום - זו הילדה שלי. לא כי היא דומה לי, לא בגלל שהיא נשארת לישון, לא בגלל שהיא תלויה בי או בגלל שאי-אפשר לעמוד בקסמה. אולי בגלל כל אלו והאושר שהיא גורמת לאישה שאני אוהבת ועוד דברים שאני עדיין לא מצליחה להבין. יש לי ילדה. הילדה שלי. ואני לא מצליחה לדבר על שום דבר אחר.