שפעת העופות בראי הדורות

בלוג או לא בלוג?

בשבוע שעבר חיפשנו לעצמנו קצת חיים אז נסענו לפגוש חברים בירושלים בערב יום העצמאות ולמחרת נסענו לחוף ימה של תל-אביב לפיקניק של קל"ף. הרגשנו שאנחנו קורעות את העולם. בחוף הים גילינו שאנחנו בסך הכל עוד לבנה בבייבי בום המטורף של הקהילה, מתחת לשימשיות היו יותר תינוקות מלסביות בוגרות (וזה עוד בלי לספור עוברים. הקהילה בצרות צרורות, הכסטרייטים היינו?

גם השבוע נתנו בקילמטראז' - שבת אצל ההורים של עמירה (אחרי ארוחה משפחתית בשישי בצהריים), ביום שני עשינו טיול לתל-אביב לכבוד הסקירה המאוחרת של שמואל ב' [1], ואתמול נסעתי עם פיצי לירושלים לכבוד האזכרה של בנדוד שלי. בקיצור מאז פסח לא הצלחנו לחזור לשום שגרה. לא שזה ממש נורא, אבל זה מקשה עלי אפילו לעדכן את הבלוג. אז כדי שלא לאבד את חמשת קוראי הנאמנים ולפצות אותם על יוקר המחיה ובכלל אני מצרפת תמונה משפחתית עם הסבר קצר [2]

[1] אני מתרגשת הרבה יותר באולטראסאטנדים של עמירה, אני בקושי עוצרת את הדמעות כשאני רואה את שמואל ב'

[2] התינוקת הנהדת היא פיצי, הידועה גם בכינויה שמוליק. הידיים ידי אמה הנוכלת, הלא היא אני. על ידי הימנית אני עונדת סווצ' סקובה, מעודי לא צללתי אבל באחרונה מצאתי אותו מאוד יעיל במדידת זמני ההנקה. מימני הציצי של עמירה, הלא הוא הנפלא ביותר בקהילה בגרסתו המשודרגת.