אתמול היה התאריך של המחזור האחרון שלי. אני חושבת שבמשך תשעה חודשים (וקצת) של ההריון נדרשתי לו יותר פעמים מאשר במשך כל החיים שלי לתאריך הלידה שלי עצמי. לא ציינתי את היום באופן מיוחד, אם אתם מסכימים איתי לטיול למכולת זה לא אופן מיוחד. יום קודם דווקא כן יצאנו להרפתקאות ואולי יותר נכון לכנות את זה מסע שוויץ. שוויץ, לא המדינה ששמרה על נייטרליות משתלמת במלחמת העולם השניה אלא שוויץ הפעולה שעושים כשיש לך משהו שלאחרים אין. בערב היינו מוזמנים לקומזיץ ועלאש אצל חברים ורציתי להביא מתנה אז יצאתי למסע שיטוטים במרכז קניות. כל הדלתות נפתחו לי מעצמן, המוכרות לקחו לי את הילדה לסיבוב הסנפה בזמן שאני מפשפשת בסחורה ואפילו בארומה הגישו לי את הקפה והבראוני'ס. גם בערב כולם התנהגו למופת והעריצו את האדמה שעליה דורכת העגלה שלה.
אחר כך פטפטנו קצת על עסקי הריון-לידה-תינוקות, החלפנו לפיצי חיתול ומישהי סיפרה שהבת שלה, שקטנה משמוליק בשבוע עושה קקי פעם ביומיים. אני מרגישה שזה סביר מצידי לדבר כעט על קקה של תינוקות בגלל שעל המחשב השני פתוחה עבודת האמ.אי. שלי שהתחלתי לתקן כי אני יודעת בוודאות שמעסיקים אותי עוד נושאים אינטלקטואליים מלבד מערכת העיכול של הילדה, על שתי גדותיה. יש תינוקות בגילה שמחרבנים פעם ביומיים, התינוקת של חברה שלי היא בת חמישה חודשים ומחרבנת פעם בשבוע. ואילו שמוליק, צאצאית גאה של משפחת פלצנים מחרבנת פעם בשעתיים.
אני אכתוב פה משהו לטובת האמהות שבדרך. בימים הראשונים יש להם קקי ירוק, הוא נראה כאילו מישהו החליט להחביא רוטב פסטו בטיטול של הילד. אחר כך (לפחות אצל היונקים חלב אם) הוא נעשה צהוב עם מרקם של קוטג'. אני לא מספרת את זה כדי להגעיל את הקוראים שאינם אמהות אלא כדי להסביר למה, בין שאר כינויי החיבה שהדבקנו לה, זכתה שמוליק גם לניק 'החובצת' - עם מועמדות לתואר החובצת המצטיינת. ביום שני השבוע, ערב ל"ג בעומר, היא התעוררה בשתיים בצהריים, עד לשעה חמש שבה הלבשתי אותה כדי לצאת לקניות החלפתי לה שלוש פעמים בגדים מפני שהתוצרת גלשה אל מעבר לשערי הטיטול.
בין שאר הדברים המוזרים שעשיתי בשירותי הצבאי היה גם קורס חובשות, בין החבישות והאינפוזיות למדנו גם פרמקולוגיה. רוקחת צבאית שבוזה חרזה לנו אקמול עם פראצטמול ולימדה אותנו איך לגזור צפורניים ולנגב את התחת. לנגב למדתי, אני מניחה, לאור העובדה שהצלחתי לא ללקות בדלקת בדרכי השתן. אבל ציפורניים אני גוזרת לגמרי דפוק, ככה שאני נזכרת בשעורים האלו בכל פעם שלי או לשמוליק יש ציפורן חודרנית. אבל אני נזכרת בזה גם כשאני מגלה שהקקי של שמוליק לא שמע על הגרביטציה. היא מחבצצת לה בשמחה רבה בעודה שוכבת על הגב, עם שוך הקרבות אני מורידה לה את הטיטול ומגלה שהקקי הארור טיפס לה במעלה הבטן, בואכה פופיק כשבדרך הוא מדלג על דרכי הפיפי. לשווא אני מסבירה לו שזה מאוד מסוכן לפיצי ושמישהו עלול לראות את זה ולהסגיר אותי לרשויות הרווחה, הקקי ממשיך לטפס לאן שבא לו.
ידוע, הלוא, שתינוקות מעדיפים לחרבן בטיטול נקי ואין לנו בעיה עם זה. אבל הבוקר היא לא חכתה אפילו שאני אסגור לה את הטיטול הנקי כדי לחרבן, התוצרת גלשה למעלה, החוצה ומסביב שמוליק רקדה מאושר ואני חיפשתי מישהו שיחליף אותי אבל לא מצאתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
