שפעת העופות בראי הדורות

בעתיד הקרוב, כנראה, לא יהיו לי פוסטים מנומקים ובנויים לתלפיות אלא עדכונים. כי, הפועלים עצלים ומזכירות מוסמכים דוחקת ואתמול התחייבתי לגמור בתוך חודשיים את התיקונים. האמת שהשבוע עברו בי מחשבות כפירה, שיתנו ציון ודיפלומה ונסגור את הגולל על העתיד האקדמאי. אבל אני ממשיכה לחרוש לאיטי ומקווה לסיים בזמן. בשאר הזמן אני אוכלת, מאכילה ומחנכת. הודעתי לפיצי שאין יותר להתפנק לאמא על הציצי. להתפנק פירושו, להרגע ולהרדם. בעוד חודשיים אנחנו עוברות דירה וקצת פחות מחודש אחר כך עמירה צריכה ללדת, מה שאומר ששמוליק תמצא את עצמה מטופלת בידי סבים וסבתות. לאכול מהבקבוק היא יודעת [1] ואם צריך היא לא בוחלת גם במטרנה. בדקתי. אז רעבה היא לא תהיה. אבל היא עלולה למצוא את עצמה עצבנית מאוד ועייפה אם היא לא תדע להרגע בלי ציצי. בסדר, לא חייבים להרדם במיטה, אני מרשה על הידיים. אבל בלי טיולים ונידנודים, היא שוקלת בלי עיין הרע כמעט שש קילו, אנחנו ממש לא צריכים סבתות עם בעיות גב.

הספקים:

10:45 התעוררה [2]

12:45 נרדמה

בין לבין

3 פעמים החלפנו חיתול עם חביצות מפוארות

1 בגד גוף מלוכלך

1 פיפי על שידת ההחתלה

1 חביצה על המגבת

1000 חיוכים

[1] אפילו להחזיק אותו. תמותו, כבר אמרתי?

[2] כמה דקות אחרי צילום התמונה הזו