שפעת העופות בראי הדורות

התלבטתי,

החלטתי.

פוסט חדש, לא עדכון.

מתעוררת התינוקת בבוקר, כולה חיוכים. תודה לאל, עוד הרבה יותר חיוכים מאשר באישון לילה. אין כמו החיוכים של הבוקר [1]. ומה עושה אמא שלה? לא מאבדת עשתונות ומביאה את המצלמה כדי שגם אתם תוכלו להשוות חיוכים של לילה לחיוכים של בוקר. אחרי שאני מרוצה מהפריימים אני מניחה את המצלמה ומרימה את התינוקת כדי לגלות שהקקה (איזה חתיך קאקא, אה?!) עלה לה לראש והוא מעטר את כל חזית חולצתה. אני נוטה להאשים את עמירה ששמה לה חיתול מידה 2 בשעה שהחלטנו שהיא כבר בשלה ל-3. העלמתי את החיתולים הקטנים, שלא יקרו שוב פאדיחות. אחר כך כשהיא שחקה על השטיח [2] לבושה בבגדים נקיים שטפתי כלים במקום להחליף לה סדין. אז עכשיו היא ישנה, כמו שהיא אוהבת, על המיטה שלנו בין שתי כריות [3].

[1]

[2]

[3]

חדי העין שבינכם וודאי יבחינו שהתמונה הזו צולמה זה מכבר ולא היום