שפעת העופות בראי הדורות

עמירה במטבח חותכת בבטטות לשבת, הפילפילון בלול מטפס על מוסטפה ואני מעדכנת אתכם.

ההחלטה הכי גדולה שהיינו צריכים להחליט בקשר לתינוקת זה השם שלה. ההחלטה להתחיל את הטיפול לא היתה כל כך גדולה, אולי בגלל שחשבתי שלא חשבתי שזה יצליח כל כך מהר. אבל שם זה שם, זו אחריות גדולה. ולמרות שידענו כבר כמה חודשים איך אנחנו רוצות לקרוא לה לקח לנו כמה ימים להחליט שזה באמת זה. אחר כך, במשך כמה חודשים בכל פעם שמישהו קרא לה בשם שנתנו לה זה נראה לי נורא מוזר. ואז קלטתי שהמשפחות שלנו קוראות לה גם בשמות החיבה שהדבקנו לה:

צוקהרה - שדבק בה עוד מתקופת ההיפוכים ברחם ואחר כך ביתר שאת כשהיא התחילה להתפך ביבשה ובים

פיצי - מטעמים מובנים

פילפילון - כי זה מתחרז עם שמוליק ועם גאון

וההטיות המתבקשות: פילפילוכעס ופיצקילוכעס

הבטחתי הישגים ועלה של זית:

הפילפילון הגאון, כבר עומדת בלי בעיות בלול ובמיטה. היא גם מטיילת לאורך הגדרות של הכלוב. אתמול גיליתי שהיא יודעת לתת נשיקה והפתענו את עמירה כשהיא חזרה הביתה. היום בבוקר כבר היה שכלול - בקשתי נשיקה, הילדה הוציאה את המוצץ והדביקה לי אותו לפרצוף כשעל פניה חיוך שאומר: נשיקה זה למרוח את אמא ברוק, נכון? את זה אני יכולה לעשות בכל מני דרכים...

בשאר הזמן אנחנו מבלות ימים ולילות וימים כלילות במיון יולדות או ביחידה להריון בסיכון. באזורים של מוניטורים עובריים משתלם מאוד להיות זוג לסבי כי בני זוג מסוג גבר מורחקים משם בצו של שופט (האחות האחראית. הבנות שוכבות שם חשופות בטן ולא בא להן על בנים.) אז הם פשוט לא באים. כל הסטרייטיות באות לבד או עם אמא שלהן ורק הלסביות באות בזוגות ומחזיקות ידיים. במיון היינו במוצ"ש וביום שלישי בלילה, פגשנו שם את אותה הרופאה (שהיא גם הרופאה שפגשנו שם לפני חצי שנה כשהגענו עם הגברת צוקהרה במנח רוחבי), לפחות אחות אחת שהיתה שם גם במוצ"ש (וגם את האחות שגילחה אותי לפני הניתוח) ולפחות זוג אחד שפגשנו שם גם מוצ"ש (אותם לא כל כך זכרתי אבל את התיק שלהם בצבע זהב לא יכולתי לשכוח). המצב, נכון ליום רביעי הוא כזה: מיעוט מי שפיר, מחיקה של 50% וצירים לא סדירים. יש לנו עוד מוניטור ואולטראסאונד היום בצהריים. אתם בכוננות סאנג'ר.

עומדת!

שבת שלום