שפעת העופות בראי הדורות

ידידת המשפחה הידועה בכינוייה 'סנג'ר' היא מומחית לילדים וזאת בשל שלושת אחייניה המנוזלים, שיחיו. אשר על כן, היא היתה מתעלפת מצחוק כל פעם שהרתחתי לפילפיל בקבוק או מוצץ. "רואים שזו ילדה ראשונה", היא איבחנה בדייקנות, "לילד הראשון מרתיחים הכל, כולל את המוצץ בכל פעם שהוא נופל", היתה מתפייטת בין צחוק לרימון, "לילד השני אם נופל המוצץ, שוטפים אותו במי ברז", השתעלה סנג'ר בדרכה לקליימקס, "לילד השלישי פשוט מנקים את המוצץ במכנסיים ומחזירים לו". זה לא שלא הבנתי את רוח הדברים גם בלי שידגימו לי את הדברים בליווית שקופיות, פשוט, מה לעשות ששמוליק היא ילדה ראשונה ולכן היא חייבת לקבל את המוצץ שלה מורתח. גם אם זה עושה את אמא שלה מאוד צפויה. נגמלתי, אגב, מההרתחות כשהיא התחילה לזחול וללקק את הבלטות ואת מה שבינהן, זה פשוט נהיה קצת  אבסורד.

לשאלתכם, את המוצצים של שמואל ב' אנחנו עדיין מרתיחות כשהם נופלים על הרצפה. אני לא חושבת שזה בגלל שהיא קצת גם ילדה ראשונה, היא פשוט כל-כך קטנטנוכיה והרצפה כל כך ג'יפה שהלב לא נותן להאכיל אותה קש. אבל בלא מעט דברים אחרים היא לגמרי סובלת מתסמונת הילד השני. נדמה לי שאנחנו מצלמים אותה פחות, אבל אני לא בטוחה. מה שאני כן בטוחה זה שבשש בבוקר לפני שבוע וחצי בערך היא התהפכה מהגב לבטן ובשבת היא התהפכה מהבטן לגב ואתם שומעים על זה רק עכשיו. הילדה גאון וברגעים אלו ממש היא אפילו נותנת לעמירה לישון (אחרי יומיים שבמהלכם היא התעוררה כל חצי שעה בממוצע), רק שעמירה הסתומה משתמשת בסלולרי שלה בתור שעון ולכן היא התעוררה (התינוקת, תודה לאל, לא) בלי בעוונתיה בלבד.

השבוע שלחתי את עמירה לאיזה קורס שהתחשק לה לעשות ונשארתי, לראשונה בתולדותינו, כמה שעות לבד עם שתיהן. עמדנו במשימה בכבוד. היחיד שיצא מהיום הזה עם נזקים בגוף היה הסלולרי שלי, שכהפילפיל חמד אותו פשוט כיביתי אותו ונתתי לה לשחק בו. ההורים שבניכם וודאי מבינים שלשחק בו פרושו לאכול אותו, שפרושו להטביע אותו ברוק. ורוק, כמו רוב סוגי הלחלוחית, משפיע לא כל כך טוב על אלקרוניקה. לבסוף, אחרי חצי יום מנוחה אפילו הוא התאושש, כמעט.

הוא עדיין סובל מנכות קלה, אבל מי כמוני יודעת שנכות זה רק בראש.

בשבת, אצל ההורים שלי היה במרפסת אחד כזה, כולם אמרו שזה ג'וק, אני סברתי שזו ירקונית האשל, אבל מסתבר שאין חיה כזו.