שפעת העופות בראי הדורות

אין ספק, הצעצוע האהוב ביותר על התינוקת, זה עיתונים. הדבר הכי כיף בזה, כפי הנראה, זה שזה אסור. באופן עקרוני אין לנו כל-כך בעיה שהיא תקרע אותם (אלא אם כן זה מוסף שבת של ידיעות ביום שישי בטרם עמירה גמרה לקרוא את נחום ברנע כדי לדעת מה אנחנו חושבים), זה רק שהיא קורעת אותם כדי שיהיה לה יותר נוח לאכול אותם. ואז:

א. השחור של העיתון הוא לא כל כך בריא,

ב. בסופו של דבר היא נחנקת מהנייר ואנחנו מעדיפים את התינוקות שלנו עם מערכת קרדיו-וסקולרית מתפקדת.

בהקשר הזה, מהרגע שהשמוליק התחילה לזחול ולהגיע לספריה היו לנו כמה חודשים של חסד על שהיא גילתה שגם בתוך הספרים יש דפים וזה כמעט אותו הכיף כמו לקרוע עיתונים.

הצעצוע השני בנפלאותו בעיני התינוקת זה הטלפון הסלולרי, כל טלפון סלולרי בלי הבדל דת דור וספק. גם הם נערצים הרבה בזכות זה שהם אסורים. והם אסורים לא רק בגלל שתפקודי המכשיר האלקטרוני לא משתפרים אם מטיחים אותו ברצפה על בסיס קבוע וגם מטביעים אותו בקילוגרמים של רוק פיפילים יוקרתי, זה גם שכישוריו הקוגניטיבים של התינוק לא ישתפרו ממשחק עם המיקרוגל. תחליף סביר לסלולר מהווים השלטים (טלויזיה, מערכת, דיוידי) אבל איכשהו התינוקת מבינה שזה לא הדבר האמיתי, אולי בגלל שזה לא מהבהב ואולי סתם בגלל שזה לא אסור.

טיפה הרסתי את הפואנטה כשסיפרתי כבר בפיסקה הראשונה שבעצם, יותר מהכל היא מעדיפה לשבת ולקרוע עיתונים, אבל בואו לרגע נדמיין שלא עשיתי את זה. אני מניחה שאני גם לא צריכה להקדים ולספר שהבית עולה על גדותיו מצעצועים. שכיוון שבגדים אנחנו לא קונות (קיבלנו שני טון ירושה מחברים שיש להם תאומים שגדולים ממנה בשנה) ואת הציוד הבסיסי קבלנו במתנה מההורים אנחנו מרשות לעצמנו [1] להתחרע על צעצועים שמקסימים אותנו. ובאמת גילינו שהתינוקת מאוד אוהבת אותם, בעיקר היא אוהבת לפזר אותם על פני כל הסלון [2], קצת אחר כך הם מאבדים טיפה מחינם.

מי שלא מאבדים מחינם כמעט אף פעם הם, כאמור, הסלולריים (אם כי קצת קשה לבדוק מכיוון שאנחנו לא מרשות לה), המפתחות של האוטו (יותר מהמפתחות של הבית) והכרטיס אשראי (אם כי בינתיים עוד אפשר לעבוד עליה עם כרטיס של קופת חולים). לילדה יש, איך היו אומרות את זה הקוזינות, טעם יקר [3].

[1] מרשות לעצמנו- לא במובן הכלכלי אלא יותר במובן הצרכני. אז אנחנו מנסות להשתדל לפחות לא לקנות מהרשתות הגדולות אלא מחנויות של אנשים פרטיים ששורדים את דורסנות התאגידים.

[2] היא לא בוחלת גם בכביסה הנקיה

[4]

[3] לא קשור, אבל עמירה שוב לא בבית ואני יושבת לי בשובה ובנחת ומלהגת פוסט שלם. יתכן שאני אלופה.

[4] קריאתי הנואשת לקצת עזרה עם הסיפור המעצבן הזה של התמונות נענתה בדממת אלחוט, אף על פי כן הצלחתי בעצמי להמציא איזה תכמון שמאוד מקל עלי את העניין. יתכן שאני אלופה. וכאן אתם זוכים מן ההפקר, אף על פי שהתנהגתם מאוד לא יפה.