שפעת העופות בראי הדורות

הרבה זמן אני מתכננת על פוסט שכותרתו "אוצר מילים" ובו אספר שהפילפיל, כמעט מיום הולדתו היה אומר 'אאוג' ועמירה טענה שהמשמעות של זה זה אמא או ציצי ושזה בעצם אותו דבר ושהברווזון אומר 'גאוו' - שזה אאוג ברוורס אבל אנחנו לא יודעות מה המשמעות של זה. אחר-כך היא התחילה עם 'וויק-וויק' - מדובר במונולוג ארוך של וויק-וויק שמלווה בהיפר ונגמר בבכי. זה שיפר את אוצר המילים שלנו, כי מאז כל התנהגות היפרית שצפויה להיגמר בבכי נקראת 'ווקווקת (wakweket). ובו, באותו הפוסט, אספר גם שבאופן ברווזי ולא מפתיע, נדמה לי ששמואל יותר מילולית ופטפטנית מאחותה הגדולה. וגם שהמילה הראשונה שהגדולה אמרה, בגאונות, היא 'יאאה' שזה 'יערה' - שמה של אחותי ודודתה היחידה.

המילה הבאה שהיא למדה, ואותה היא למדה לבד, היא 'איה' (E-Ya) שזה 'טיה'. טיה היא אחת הכלבות שמגדלים בחיף הוריה של עמירה והיא קרויה כך בגלל שהצילו אותה מקדרתם של תאילנדים שעבדו בסביבה ולא שמעו על אתי אלתמן של השרון. בקיצור, איה הפך שם עצם שכולל כלבים וחתולים ומאוחר יותר התרחב למרבית עולם החי. אז להורים של עמירה יש המון איות (שלושה כלבים, שני חתולים והרבה מאוד גמבוזיות ודגי זהב), לנו יש שני חתולים במרפסת ורק ההורים שלי הראו לה איות בתמונות.

עד השבוע. בשבוע האחרון הם גילו שאיה כזה עבר (התמונה מתוך כאן) לגור אצלם בבית. בהתחלה הוא הסתפק במדידת המרפסת אבל אחרי שהעוזרת הסתובבה שם יותר מדי הוא נמלט מפניה לפנים הבית. בשבת מצאנו אותו מטייל בין המטבח לסלון עם הפנים לכיוון הפרוזדור והמקלחת. מתוך חשש צרוף לחייו החלטנו שאל לו להגיע לשם. שועטים שם רגליים וגלגלים ודלתות נטרקות הוא עלול להמעך שם. אני קצת צחקתי מהחשש הזה, זו בכל זאת לטאה (אז אפילו עוד לא ידעתי ששמה בישראל 'לטאה זריזה'. חי נפשי) אבל בכל זאת קמתי וחסמתי לה את המעבר לפרוזדור בגופי. הלטאה הציצה לי בחורי הקרוקס, לא אהבה, כנראה, את מה שהיא ראתה וחזרה על עקבותיה לעבר פינת האוכל.

ועדיין שאפנו להחזיר אותה למרפסת שם היא מוגנת יחסית, אבל לך תתפוס בידיים חשופות לטאה זריזה. לבסוף היה זה אבא שלי, חולה הפרקינסון, שהצליח. לטאות זריזות, בדומה לעכברים, רצים לאורך הקירות - אבא שלי שם לה קופסת פלסטיק שקופה צמוד לקיר על המסלול שלה, אני עיצבנתי אותה עם עיתון והאיה רץ בתבונה לתוך קופסת הפלסטיק השקופה. חולה הפרקינסון הפך בזריזות את הקופסא והעמיד אותה על רגליה - אז הסתבר שלטאות זריזות, בניגוד לעכברים, לא יודעות לקפוץ. בכל זאת כיסיתי את הקופסא עם עיתון ואחרי שנתתי לאחי העיוור להציץ בה שיחררתי אותה במרפסת. אתם נאלצים להסתפק בתמונה נהדרת מאתר הזוחלים הישראלי בגלל שכל האירוע המרגש הזה התרחש בשבת ונבצר מאיתנו לצלם בעצמנו.

כך או כך, את שארית השבת בילתה אמא שלי בלקחת את הפילפילה לראות את איה.

להלן תמונות שצולמו ביום חול על ידי חברתנו סיון: