שפעת העופות בראי הדורות

הבוקר, בחסות הפילפיל, התחיל קצת מוקדם מדי מבחינתי. מפאת כבודי לא אכתוב כאן באיזו שעה מדובר שכן, לבד מקריטריונים מחמירים של שישי בבוקר מדובר בשעה שלא נהוג להתלונן עליה. אבל הייתי עייפה למרות שישנתי סביר מאוד בלילה ולמרות שאני ישנה סביר כבר כמה לילות. טפו-טפו-טפו. אוקיי, השכמה - קמתי, לקחתי את הפילפיל לסלון שתתעסק בצעצועיה וענייניה והנחתי לראשי ליפול על מסעד הספה. מדי פעם הרמתי אותו כדי לבדוק שהתינוקת עדיין בטווח יריקה.

על מה שקרה לבסוף כבר נכתב הפיזמון: "לא ישנתי, המפקד, לא ישנתי". באיזשהו שלב כשהרמתי את הראש איתרתי את התינוקת כשהיא יושבת מולי וחיוך מרוח לה על פניה מאוזן לאוזן. ובכן, לא רק חיוך – חצי קופסא של אורה קרם [1] (קרם תחת משובח, שיכול אפילו לישבנה הרגיש של שמואל) ולמרגלותיה התגלגלו, בנפרד, הקופסא והמכסה שלה. החצי השני של הקופסא, אגב, היה מרוח על כל הסלון. התינוקת, ללא ספק עבדה קשה ואני, ללא ספק, לא ישנתי המפקד לא ישנתי. אם אתם רוצים לדמיין עד כמה לא ישנתי אתם צריכים גם לקחת בחשבון שהתינוקת יודעת בדיוק מה מותר ומה אסור וכשהיא מצליחה לשים יד על משהו שאסור היא משמיעה קריאות שאינן משתמעות לשני פנים. בעיקרון, זה המזל שלנו. זה, והעובדה שהיא עדיין לא יודעת לפתוח ריצ'רצ'ים ואנחנו די חוששות מהיום שהיא תבין שדברים אסורים כדאי לעשות בשקט ומכמה זמן יקח לנו להבין ששקט בבית צריך להדאיג אותנו, מאוד. ניקיתי במגבונים לחים את התינוקת והבית וגיליתי שהקרם עשה לה פנים חלקים כמו תחת של תינוק

בערב, אחרי שהיא טרפה ללא הכרה (בערך פי 2 ממה שהיא אוכלת בדרך כלל) עשיתי לה אמבטיה לבד (בגלל שלא סגרתי אותו טוב הברווזון שפך על עצמו חצי בקבוק מים ולכן הלכה לאמבטיה מוקדם מהרגיל ולבד). היא ישבה בכיף ושיחקה בצעצועיה עד שהיא גילתה – בדרך כלל זה הצד של אחותה באמבטיה וגם כשהיא מתרחצת לבד אני שמה לה את השטיחון נגד החלקה על הפקק. אבל היא מצאה אותו ושלפה אותו ובאופן טבעי המים באמבטיה נגמרו. או קיי, הכרזתי, האמבטיה נגמרה מוקדם מהצפוי, אבל התינוקת לא שמה עלי. היא החזיקה את הפקק של האמבטיה שמחובר בשרשרת לדופן של האמבטיה ובמשך חצי שעה ישבה עירומה באמבטיה הריקה והתאמנה בלהכניס אותו לחור. כשהבנתי שאין שומדבר שאני יכולה להגיד או לעשות ושיגרום לתינוקת אפילו להעיף לעברי מבט הזעקתי בייאוש את עמירה שעמדה שם, ובמשך שתי דקות תמימות נקרעה מצחוק. לבסוף היא הציעה בתבונה שננסה לתת לה משהו אחר. ובאמת, הענקנו לה את הפקק של האמבטיה הקטנה ואחרי שתי דקות שבהן הביטה משתאה בשניהם היא הסכימה לוותר על הפקק הגדול. הוצאתי אותה מהאמבטיה יבשה למשעי והודיתי לאל על שנתן לי אישה כל כך חכמה. אלמלא עצתה יתכן שהיינו יושבות שם עד הבקו"ם.

בין ההרפתקה של הבוקר לזו של הערב עבר יום בסימן גיאוגרפיה עם דגש על בדיקת גבולות. התינוקת חזרה להתעסק בספרים של הגדולים (מותר לה רק בספרים שלה וגם אותם אסור לה לקרוע. אנחנו לא מעלים את הספרים למדפים גבוהים יותר גם בגלל הפרנציפ וגם בגלל שיש לנו יותר מדי ספרים ומעט מדי מדפים) ובדיסקים, חלצה נעליים וגרבים כל היום, דרכה על אחותה ולקחה לה את הצעצועים וזרקה את האוכל על הרצפה.

ברוכה הבאה, חברה נוספת בגדוד נהגי הפרדות של משפחת נוכלת –

מה שאומר שאין לי מי-יודע-מה זכות להתעצבן מזה רק להתעייף.

מה שאומר, גם, שזו רק ההתחלה.

[1] תקליקו על אורה קרם לתינוק, אם זה באמת מעניין אתכם