שפעת העופות בראי הדורות

במדינת ישראל יש שני מסלולים לאימוץ, הם לא קשורים אחד לשני ואין ביניהם שום השקה למעט העובדה שמדובר במצב שבו הורה לא ביולוגי מקבל הכרה מן המדינה שהוא ההורה של הילד. המסלול הראשון הוא היותר אובוויס, כשזוג שלא יכול או לא רוצה מכל סיבה שהיא להביא לעולם ילדים מבקש לאמץ ילד. המסלול הזה, במדינת ישראל, פתוח רק לזוגות סטרייטים נשואים ונוסח החוק, אם לסמוך על זכרונה של עמירה הוא שמתאימים לאימוץ בני זוג שהם "בעל ואשתו". כך מוציאים מן הכלל רווקים וזוגות לא נשואים, זוגות של לסביות והומואים לא יכולים להינשא במדינת ישראל ומתקשים להחשב כ"בעל ואשתו" ועל כן מנועים מלאמץ ילדים ישראלים שלא שפר עליהם גורלם. האופציה לאמץ בחו"ל במדינות עולם שלישי או עולם שני וחצי פתוחה בפניהם אבל היא לא כל-כך זולה.

המסלול השני מתחיל בטרגדיה (בשני המסלולים מדובר בילדים שהחיים שלהם לא פיקניק), ילדים צעירים שהתייתמו מהורה אחד וההורה החי והאלמן מתחתן שנית וההורים התותבים מבקשים לאמץ את היתומים הקטנים. כאן אנחנו מתוודעים למושג שהוא נשמת אפו של השרות למען הילד (והוא מוצנע בין השורות גם במסלול הקודם כשחלק מן הילדים הוצאו מחזקת הוריהם על ידי המדינה ונמסרים לאימוץ) "טובת הילד" שעוד נשוב ונזדקק לו בהמשך. הפסיכולוגיה המודרנית והמדינה בעקבותיה חושבים שטובת הילד היא שיהיו לו שני הורים, ולכן, בכפוף להתרשמותה והמלצתה של פוקהונטס כלשהי, ובאם הזוג עומד בתנאים המדינה מאשרת את האימוצים האלו. אני לא יודעת כמה תנאים יש אבל אחד מהם הוא שהנישואים החדשים יחזיקו כמה שנים (יכול להיות שזה מצלצל לכם מוכר).

יום אחד מישהו יקום על הצד הנכון ויבג"צ את ה"בעל ואשתו" וזוגות של לסביות והומואים יוכלו לבחור גם באופציה של אימוץ, עד אז יש ילדים שנולדו לתוך משפחות הומו-לסביות ולהם דואג הבג"ץ של ירוס-חקק. כשבעצם מבקשים מבית המשפט לענייני משפחה לאפשר להורה הלא-ביולוגי לאמץ את ילדו/ילדיו של בן הזוג במסלול האימוץ השני. כשהטענה היא שמדובר בטובת הילד שחי למעשה עם שתי אמהות או שני אבות וטובתו מחייבת הלימה בין מציאות חייו למעמדו המשפטי. בג"ץ נאלץ לקבל את הטענה הזו תוך כדי שהוא ממשיך לטעון שאין בכך הכרה במשפחה ההומו-לסבית והחזיר את תפוח-האדמה הקריר לבית הדין לענייני משפחה לדון בעניינה של כל משפחה כדי לבדוק את טובתו של כל ילד.

הדומה בין מצבם של ילדים במשפחות הומו-לסביות למצב שעליו עונה מסלול האימוץ השני הוא שיש הורה ביולוגי שהמדינה מכירה בו והורה לא ביולוגי שמבקש את ההכרה. השונה הוא שבמשפחות הומולסביות הילדים באו לעולם בהחלטה משותפת של שני בני הזוג שרואים את עצמם כמשפחה ובוחרים להביא ילדים משותפים לתוך התא הקטן שהם בנו לעצמם. אלא שלא רק בית המשפט, אלא גם השירות למען הילד לא מכיר במשפחה ההומו-לסבית, לא באופן דקלרטיבי אלא באופן מעשי – מכאן, למעשה, מגיע הצורך הדחוף שלהם בקריטריונים. כי איך הם ידעו מה טובת הילד? בואו נשאל אותו. מכאן ההתנגדות הראשונית שלהם לאימוץ של תינוקות. כשהם הבינו (אחרי שמישהי טרחה ועמלה והסבירה להם בסבלנות) שזה קקה קריטריון הם עדיין לא היו מסוגלים פשוט לשלוח את העו"ס כדי לראות אם יש משפחה או אין. הפתרון הפשוט הוא לחזור למקורות ולהשוות את מעמדנו לזה של הסטרייטים במסלול שלנו – בוא נראה שהזוגיות שלכם יציבה כדי שנדע אם אנחנו משקפים את טובת הילד כשאנחנו נותנים לכם את האימוץ.

אלא שהחליטו לעשות גזירה שווה דווקא במקום שאינו דומה, מכיוון, שלא מדובר פה בהורה תותב שנכנס לתוך משפחה קיימת ומבקש לתת את חסותו לילדים קיימים (יכול להיות שקיימות משפחות הומו-לסביות שזה כן המצב שלהם ואז אני מניחה שמצבן, בנקודה הזו, כן דומה לזה של משפחות הטרוסקסואליסטיות). אם כבר אני מבקשת מהמדינה יחס כמו של כל אבא. אף אבא (אלא אם כן הוא לא ישראלי) במדינת ישראל לא צריך להוכיח שהתינוק של אשתו/בת-זוגו הוא ילדו הביולוגי כדי להירשם כאביו בתעודת הזהות אז מה זה עניינה של המדינה שהתינוק שנולד אין לו קשר גנטי אלי? כמו כל זוג שהחליט להקים משפחה החלנו להביא ילדים, אפילו היינו אחראיות יותר מרוב הזוגות וחתמנו על הסכמים למקרה שיום אחד חלילה נפרד.

כל מה שפקידת הסעד החרוצה צריכה לעשות זה להתרשם שאנחנו באמת כל מה שאנחנו אומרות שאנחנו ושכצ'ופר לילדות יש לא רק שתי אמהות אלא גם שתי משפחות מלאות. סבים וסבתות ודודים ודודה שאוהבים אותן בטירוף, והסבים והסבתות שלנו שמתחילים לדלג כאיילות שלוחות כשהנינות מגיעות. שטובת הילדות זה שגם המריבה הכי מכוערת בינינו לא תוכל להפריד אותן אחת מהשניה ומהמשפחה. למעשה, אם הילדות לא היו כל-כך דומות לביולוגית שלהן אורח לרגע אחד מבתי הסבים לא יכול היה להגיד מי הנכדה הביולוגית ומי לא.

זהו, אני מקווה שהצלחתי לתת גם קצת אינפורמציה בתוך הכאוס הרגשי הזה. האמת היא שבשלב זה של השבוע אני כבר לא כל-כך זוכרת למה היה חשוב לי מלכתחילה לכתוב את הפוסט הזה, אבל כיוון שהוא כבר כתוב ושככל גרפומנית אינני יכולה השאיר אותו במגרה, אני מעלה אותו, ומקווה שבאמת התכוונתי לטוב. בכל מקרה, כרגע אנחנו בהולד בעניין הזה ומשבוע הבא יהיו פה שוב פוסטים על איך קמנו בבוקר וצחצחנו שיניים ואולי גם על נס פח החלווה. שאלות, כאן או במייל יתקבלו ויענו בברכה.

[1] כשהקמתי את הבלוג הזה בשתי ידי, קיוויתי שלסביות וילדיהם (ואחרים גם) יוכלו למצוא בו מידע מועיל וגם קצת רכילות, מכיוון שראיתי שהפוסט הקודם היכה אדוות קטנות במקצת הפורומים אני מעלה על הכתב פה על הכתב את המידע שאספנו בשפה של מי שאינם משפטנים.

ד"ש מגדליהו קוטן וקטניהו גודל