כולנו נסענו היום עם עמירה לרחובות ליום הראשון של הביצפר. הילדות, כפרה על התחת שלהן, עשו לנו השכמה היום בחמש בבוקר, ככה שבשמונה וחצי כשנסענו הן אבדו את הראש, כל אחת בתורה. כשחזרנו שעה אחר-כך הן עדיין ישנו. יכולתי לשלוף אותן מכסאותיהן ולנסות לאשפז אותן בעגלה בעודן ישנות, החלטתי להשאר איתן באותו לעשות טלפונים, הייתי הולכת לישון אם הכסאות שלהן לא היו מפריעים לי להוריד איזה משענת.
הספקים: אנחנו - טיול, נדנדות, ארוחת צהריים (מרק ירקות שעמירה הכינה לנו בבוקר. העברנו אותו בבלנד בדיוק כמו את המרק עוף. הברווזת סרבה בתוקף וגם הפילה קלטה את התיכמון אחת קבלה בקבוק במקום והשניה תירס ושניצל טבעול. בערב ננסה את מזלנו שוב), משחקים בפרי-סטייל (פילפיל, איפה הפסנתר שלך? איפה הספר על האריה שאהב תות? לא להרביץ לברווז! לא לנשוך אותה!!) כשתוך כדי אמא עושה טלפונים חשובים (מאוד). ב14:00 שתיהן נרדמו סדרתי, ניקיתי, בשלתי פתיתים שטפתי כלים, עשיתי עוד טלפונים (חשובים), העליתי לפליקר תמונות שצלמתי בצהריים ושלחתי לעמירה.
עמירה - שתי ישיבות, ארוחת צהריים, הנהלת חשבונות, פרוייקט החלפת דסקטופ ללפטופ (מהלוגו של התמנון ללוגו של הפילפילות) חבירה מחודשת לאוטו של הליסינג (מתוגבר בדיבורית) והימלטות מן התופת אל תוך תחילתו של הפקק בהרצל.
הילדות ישנות כבר שעתיים, הפילפילה התעוררה פעמיים באמצע, הברווזת (שגם לא מי-יודע-מה ישנה בלילה) התעוררה רק פעם אחת. אחת עמירה נשלחה לישון. אני גומרת לשלוח את הפוסט הזה ומצטרפת אליה כדי שהילדות יקומו :-)
כן, בגילגול הקודם היא היתה תימני שמנגן על פח ריק של זיתים. כן, אתמול היא נפלה וחטפה פנס בעין וזו לא היתה החדשה הכי בעייתית של אתמול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
