מכיוון שהקפאנו את המשך יחסינו עם צילה - האוייב מספר אחד, כרגע, של משפחת נוכלת הם היתושים. לא אחת קוננתי פה על יתושי גדרה המרושעים לאלפיהם שמסרבים להתנהג באופן תרבותי ללכת בדרכים המקובלות לעולם שכולו טוב. אף על פי כן איווררנו כבר לפני כמה שבועות את המנורה אולטרא סגולה והיא דולקת יומם ולילה, מדי פעם יתוש קל דעת מוצא את עצמו במצב לא נעים. מה אומר? אין צליל ענוג מזה בעולם כולו, זוהי המנגינה הערבה ביותר לאוזן של אמא וזה כולל את עמירה - נושכת אופרות ידועה. יתוש שנצלה הוא עוד יתוש שלא יכיש בלילה את התינוקות. אבל, כאמור, מעטים הם היתושים שמתנדבים לעשות לנו את הנחת הזו. בשבת המצב נעשה בלתי נסבל, שעתיים ביליתי בלרדוף אחרי יתושים ברחבי הבית ובעיקר בחדר של הפיל ולא הצלחתי להצילה מידיהם. משום כך הצטרפתי במוצ"ש להמוני בית ישראל שהצטופפו במכוניותהם בכבישים המולכים את הקניון ברחובות, שם שמתי פעמי לשילב הארורים ורכשתי כילות. ושוב רגעי נחת, כשאני מוצאת יתושים על הכילה של הילדות שלא מצליחים לשים את טלפיהם המלוכלכים על הלחיים של הפילפיל והברווזת. אושר.
היה זה רק חלק קטן ממסע קניות מפואר שערכתי השבוע ואנחנו ממתינים לטלפון היסטרי ממנהל הבנק. זה התחיל ביום שישי שעבר עם פקס (ולמה לקנות סתם פקס כשאפשר באותו מחיר לקבל מדפסת ומכונת צילום) והמשיך עם מזרונים ללולים, כסא בטיחות לאוטו, מיטה לברווזת (שהיתה לפני שבוע בת 7 חודשים ועדיין ישנה בעריסה), כילות ומתנות לחג. את מבצע המתנות לחג השלמנו היום, עמירה בצעה שוד מהיר ואינטליגנטי בצומת ספרים ובטאוור רקורדס וגם אנחנו קיבלנו מעצמנו את הדיסק של 'ששת'. לפני כמה ימים כבר קבלנו את הדיסק של רונה קינן ומאוד שמחנו, למרות שיש לנו מעט הזדמנויות לשמוע מוסיקה שלא תואמת את טעמם המוסיקלי של הפילים. יש סיכוי שנקבל אותו לפחות עוד פעמיים במהלך החג כי היא לסבית וגם אנחנו [1] [2]. אנחנו עושות את הסדר אצל ההורים שלי ויכול להיות שנצטרך לנסוע לשם בשתי מכוניות כדי לסחוב את כל מה שצריך.
חוצמזה, היום נסענו לקרית גת לטיפת חלב כי לתינוקות הגיע עוד חיסון (בגיל חצי שנה ובגיל שנה הם אמורים לקבל שני חיסונים, בגיל חצי שנה זה החיסון המחומש והחיסון השלישי נגד צהבת B ובגיל שנה זה שוב המחומש ועוד אחד שכולל אדמת ועוד שניים). בעיקרון נותנים את זה אחד אחרי השני אבל כשהפילפיל היתה בת חצי שנה ועשינו את זה ככה הרגשתי ממש רע. היא קבלה זריקה, זה כאב לה, היא בכתה, הרגעתי אותה ואז היא קבלה עוד אחת. לא הייתי מוכנה לעשות את זה שוב ולכן פיצלנו את זה לפעמיים. ממילא הברווזת בתת משקל וצריך לשקול אותה פעם בחודש. בגלל שהחיים של הילדות כל-כך קשים הרדמנו אותן בנסיעה ואז הלכנו לאכול בשקט, עמירה קבלה את מנת האנטריקוט החביבה עליה במצב וול-נע עם רוטב יין (סקנד בסט, הרוטב. את מה שהיא מעדיפה אסור לה כרגע) ואני הרהבתי עם מנת בורי על מצע פול וכרשה. התוצאה - נאגאסקי. אורניום מועשר. אני מקווה שעד מחר בערב המצב ישתפר. זה לא שלא מקובל אצלנו להפליץ, אבל אף אחד לא חרש ונאגאסקי זה גבול הסובלנות.
תהיו טובים, לעצמכם ולדודה שולה
ותזהרו עם המצות
ועם הארבע כוסות
נוכלת
ובנות ביתה
[1] באופן תאורטי יש שלוש אקסיות שמפרידות בין כל הלסביות בארץ, דרשתי מעמירה למנות לי את שלושת האקסיות שמפרידות ביננו לבין רונה והיא עוד לא עשתה את זה. יתכן שאנחנו הלסביות היחידות בארץ שלא מחוברות לקינן בקשרי אקסיות?
[2] מעניין מי מחברותינו הלסביות יקבלו הכי הרבה עותקים של הדיסק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
