שפעת העופות בראי הדורות

אני חושבת שזה כבר לא יהווה עברה על חוקי העין הרע, בכל אופן, למען התהילה אני מוכנה לקחת את הסיכון: הפילפילה ישנה לילה שלם. היא הולכת לישון בסביבות שמונה בערב מתעוררת בסביבות שש-שבע בבוקר, נראה שזה המצב גם עם שוך הג'ט-לג של המעבר משעון חורף לשעון קיץ ומשעון קיץ לשעון חופש וחוזר לשעון אמא-עובדת. הברווז לא. לא ישנה כל הלילה אבל גם לא מתעוררת כל שעה כפי שעשה בלא מעט לילות לפני שעמירה חזרה לעבודה. היא מתעוררת שלוש פעמים בלילה וזה נסבל, אבל אז היא רוצה רק את עמירה.

זה נוח להיות זו שישנה כמעט כל הלילה (כי אפילו פרה מטומטמת כמוני מתעוררת מדי פעם כשהתינוקת בוכה ועמירה גוררת את עצמה מהמיטה בציוצי "פיצי, לא לבכות, לא לבכות!!") אבל עכשיו היא התעוררה בדיוק כשעמירה היתה במקלחת. נגשתי למיטה שלה, הסטתי את הכילה והצעתי לה מוצץ, הברווזת מצמצה בעיניה וסרבה למוצץ, מצמצה שוב כמשתאה על גודל עזות המצח, שפשפה את עיניה באגרוף ימין ולבסוף עצמה את עיניה הניחה את אגרופה מתחת לסנטר. כעשר שניות חככה התינוקת בדעתה ולבסוף נמלכה: בבעעעע!!

זהו פכּ קטן מחיינו, להלן מספר פכּים נוספים: מזה שלושה שבועות (ויכול בהחלט להיות שהפעם אני לוקחת סיכון בלתי סביר בעניין העין הרע) שהברווזת בריאה, אבל התוצאה של שתי המחלות האחרונות שלה היתה שנפרדנו לשלום מאחרונת העקומות (עקומות גדילה והתפתחות של טיפת חלב) שהיתה מוכנה לארח אותה, אפילו אחוזון 3 נפנף אותה ושלח אותנו לחפש לעצמנו איזו עקומה ראויה בעולם השלישי. אבל יש מצב ששלושה שבועות של בריאות טפו-טפו ואוכל מוצק מובילים אותנו בבטחה לעולם שכולו בעקאלך ופולקעלך. כשזה מגיע לאוכל מוצק מתברר שזכינו בברווז טרף – מחית? שתינוקות יאכלו מחית. הברווזת רוצה אוכל – עוף, תפו"א, גזר, מלפפון ולפת [1] – לא כל כך משנה מה, העיקר שאפשר להחזיק את זה ביד, לנגוס וללעוס. הפילפילה, לעומתה ניחנה בבטנונית נחמדת המשווה לה מראה בודהה שזיכה אותה בכינוי החיבה 'בּודה חבּודה'.

מפלס היתושים ירד במעט, אבל עדיין רוחשים כמה מהם בכל חדר. אתמול בלילה צבאה פלגת יתושים על הכילה של הפילפיל ולא יכלה לה. רעבים ועצבניים הם עברו לחדר שלנו, ומשלא יכלו לכילה של הברווזת כילו בי את זעמם. מפעם לפעם אני תוהה מה עושה התברואן של גדרה מלבד לשתות קפה שחור בכוסות קטנות בחדרו הקטן אשר בבניין המועצה.

אל תגלו לצילה, הבווזת שבעוד עשרה ימים ימלאו לה שמונה חודשים עדיין ישנה בעריסה (שמיועדת לתינוקות עד גיל שלושה חודשים). מחר תגיע המיטה שלה שתוצב בחדר של הפילפיל וממחר בערב היא תשן בה. מעתה אמור: חדר ילדים.

[1] מבחינת מזון החג היה זוועה. כצמחונית שלקחו לה את המוצרי חלב ולבסוף גם את הלחם הרגשתי אומללה באופן מיוחד ואפילו עוגיות הבוטנים התקשו לנחם ולהשביע. לבסוף בשביעי של פסח גילינו את אמריקה - תבשילי הקדרה. נכון, כמו שזה קצת מאוחר לגלות את אמריקה כשבעוד 20 שנה הסינים ישתלטו על העולם, כך קצת טיפשי לגלות את נפלאות הקדרה בתחילת אפריל. כך או כך, הפקנו קדרת ירקות שורש מפוארת שמתוכה כרסמה הברווזת כחמש לפתות בינוניות ותפוח-אדמה אחד. לילדות שלנו יש העדפות קולינריות מאוד אקזוטיות - הגדולה, למשל, מטורפת על ארטישוק.

כמעט חטפתי שוק

מסיכת אבוקדו