שפעת העופות בראי הדורות

א. צהריים - הפילפיל בכסאה בולסת פתיתים, הברווזת בכסאה זוללת כל מה שבא ליד (לפת, בטטה, לפת, תרנגולת, לפת, תפו"א, מים, דלעת, לפת, מים). לבסוף (בחלוף משהו כמו 4 דקות) הפילפלת החליטה שהיא מצתה את העניין של לשבת על הכסא ועל כן שוחררה לענייניה (הוצאת זוג מכנסיים מסל הכביסה ורבע של של נסיונות ללבוש אותם). כמה דקות אחר-כך חיישנים מיוחדים דווחו לי שדבר-מה השתנה בסטטוס של החיתול שלה אבל לא יכולתי לעשות בנידון דבר כי הקטנה עדיין ישבה בכסא הגבוה וטחנה בשלושת שיניה את חצי השוק של גדרה. באותו זמן השתנה גם הסטטוס בטיטול הברווזי. לבסוף אפילו חיית הטרף הקטנה סיימה את ארוחתה כשהיא משוחה בעיסת ירקות מכף רגל ועד פרצוף. מהסיבה הזו היא היתה הראשונה בתור לטיטול למרות שאחותה הסתובבה הרבה יותר זמן עם טיטול צואֵה.

לבסוף הגיע תור הטיטול של הפילפיל אבל בעוד אנחנו שוטפות את הטוסיק באמבטיה נשמעו קריאות שבר מכיוון הברווז בסלון. שטפתי, עטפתי ואצתי לסלון הנחתי את הפילפיל ואספתי את הברווזת לחיבוק ניחומים. וכמו שאתם יכולים לנחש הפילפיל ניצלה את ההזדמנות כדי לברוח חשופת שת. לא עברה חצי דקה וקריאות שבר נשמעו מן הפרוזדור. הנחתי את הברווזת המייבבת ואצתי לפרוזדור שם הספיקה התינוקת להשתין ולהחליק על התוצרת. הרמתי, שטפתי, עטפתי, חיתלתי הורדתי לה את בגד הגוף המלוכלך והיא נמלטה שוב. לא חלפה חצי דקה וקריאות שבר שבו ונשמעו מן הפרוזדור. התוצרת לא אכזבה. הפעם ניקיתי אותה במטליות לחות וניגשתי לנגב את סכנת הנפשות.

עשר דקות אחר כך כשנרגעו הרוחות הפילפיל נגשה לארון שלה במטבח (הארון היחיד שלא קשור/נעול/מודבק ויש בו רק דברים שלא יכולים להזיק לה והיא לא יכולה להזיק להם), פתחה אותו, הוציאה ממנו קופסא של סימילאק והגישה לי אותה. הכנתי לה. מגיע לה, לא?

בתמונה: בכי, דכי, נהי, תוגה. תצלום אילוסטרציה, לדכדכת אין קשר לסיפור, למצולמות כן (ולשם שינוי גם לפילפיל אין קשר לעצבובית של הברווזת).