חזרתי הבית קצת אחרי חצות, עמירה שהיתה אמורה לישון כבר שעתיים ישבה ליד המחשב ורבה, כפי הנראה, עם הפייגל-דוסיות שלא הרעו לאיש אבל אשתי בכל זאת מתעקשת להעמיד אותן על טעותן [1]. היא טענה שהיא לא נרדמת בלעדי אבל אני לא מקבלת את זה, מיד יגיע שלב ההוכחות. החלפנו נשיקות ועדכונים, היא הלכה לישון ואני התיישבתי לקרוא מיילים ובלוגים נבחרים. באחת איי.אם. אוסמה התעוררה, נתתי לה מוצץ היא נרדמה ואני נפניתי לישון בעצמי.
מצאתי את עמירה ישנה על השמיכה בחלק המיטה שלה. התכסיתי בכרית בחלק המיטה שלי והלכתי לישון. באחת וחצי אוסמה שוב מפוצצת חגורת נפץ. עמירה מבצעת מהפך של 180 מעלות צלזיוס דרך כתף שמאל ועם רגל ימין בודקת לי את עובי הטחול בטענה שהיא נורא עיפה ואם אני מוכנה לגשת אליה. קמתי, נתתי לה בקבוק היא חזרה לישון וגם אני ניסיתי. עמירה היתה עדיין באותה תנוחה שבה היא גרשה אותי מהמיטה - שפגט. ראשה בחלק המיטה שלה, ישבנה בחלק המיטה שלי, השמיכה עדיין מתחתיה. ניסיתי לישון ברווח בין המזרון לקיר אבל לא נרדמתי. קמתי, לקחתי שמיכה והלכתי לסלון.
כמו שאפשר להבין מהפיסקה לעיל, היא נרדמת מצויין בלעדי.
רבע שעה אחר כך אוסמה פיצצה מכונית תופת. עמירה כנראה לא שמעה, וגם אם כן היא כנראה פקחה עין תורנית, לא ראתה אותי לידה (אבל גם לא את רגל שמאל שלה שהיתה במקום שבו אני הייתי אמורה להיות) והניחה שאני מנטרלת את זירת המטענים. לאוסמה היה טיטול מלא קיקה.
גם אחרי שהנחתי תינוקת נקיה ויושנת במיטתה במיטתי מצאתי את עמירה מלא-כל-המיטה-כבודה. חזרתי אחד כבוד לסלון, בערך בשלוש נרדמתי. בערך בחמש וחצי עמירה הגיעה לחפש אותי שם כשעל הידיים שלה מספר שתיים.
עכשיו אני עיפה ומאוד לא קומוניקטיבית. בכל זאת עלי לשוחח עם אבוקדו ושתי פרוסות לחם למען הדורות הבאים.
[1] אני יכולה לנצל את הבמה הזו כדי להתנצל בפניהם על כך שאני כבר לא רבה איתה מספיק ולכן היא מוציאה עליהן את שאיפותיה הלגיטימיות להתווכח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
