שפעת העופות בראי הדורות

אוקיי, תמיד בלאגן, אבל מסדרים את הבית שלוש פעמים ביום, מטאטאים ארבע ומחכים בקוצר רוח לעוזרת ישמור עליה אלוקים מכל צרה ומצוקה. אמן.

ביום שישי, אחרי אינספור ויכוחים - של עמירה עם הפייגלדוסיות בפורום בנענע ושל עמירה עם עצמה והשירות המטאורטולוגי, רכשתי תכשירים מסנני קרינה בעלי מקדם הגנה של שלוש ספרות, רתמנו את הילדות לכרכרה, ארזנו שניצלים, קרקרים ובייגלע, מלאנו בקבוקים במים מסוננים ויצאנו לדרך. עמירה התגלתה כאסטרטגית מצטיינת (זה קשור גם לזה שאמנם אין לה מושג איך תל-אביב מתייחסת, מבחינה גיאוגרפית, כמובן, לשאר חלקי הארץ או אפילו גוש דן, אבל בתוך הצנטרום של הפיילה היא שולתתת ללא עוררין) וארגנה לנו חניה (לרכב) וחנית ביניים (ליושביו) ורשת של מודיעים שישתנקרו לנו כשהמצעד מגיע לארלוזורבה פינת חובה דיזינגובה. ובאמת, ירדנו כמו מלכות (אם כי לא כמו זו), סכנו את עצמנו ואת הבנות בממרח אשכנזים דליעל ותפסנו את הדויד והדגל בארלוזורוב בואכה דיזינגוף.

מכיוון שהקדמנו את המצעד הצלחנו באותה הנקודה האסטרטגית לפגוש כמעט את כל מי שרצינו (אם כי בציר האקסיות של עמירה היה מאוד מאכזב. שלי לא :-)), מה שאומר שמכאן אפשר רק לרדת. כשהאפשרויות הן כדילהנציק: לרדת עם כולם לחוף הים או לדכדך את המצב רוח. עמירה, שהיה לה חם והלמות האוץ אוץ הן כמדקרות לאזניה הפילה הכל על הילדות בטענה שהן סובלות. צאו וראו, אף אחת מהן לא השמיעה מחאה כלשהי, הברווזת אפילו נרדמה והפילפלת ישבה בעגלה נפעמת וקרועת אישונים. לבסוף מצאנו פיסת צל ודָּדִידָה בגן העצמאות, הזעקנו אלינו את משפחת הצבים המלכותיים וביחד הצלחנו להוריד לעמירה את מפלס הרגזנות.

אבל מה שהחזיר אותה לגמרי לשפיות היה שבדרך חזרה רכשנו בכל קיוסק שעברנו בו מגנום-מריר-אקוודור שהפירסומת שלו מיררה את חיינו בחודשים הארוכים בהם שמרנו על דיאטה נטולת חלב פרה ומוצריו. דיאטה, שבשבוע שעבר הקיץ עליה הקץ באופן רשמי (או במילים אחרות, הפסקנו להניק).

מחר, שלוש שעות לפני העוזרת באים השלטונות לבקר אותנו. הבקשה שלנו לאפוטרופסות על הילדות התגלגה לאיטה בצינורות המקובלים וממחר נהיה מוכרים לשירותי הרווחה של גדרה. לכבודה אנחנו צריכות להתגלח, להצטחצח ולעשות ספונג'ה, שלוש שעות לפני בוא העוזרת. הגיוני. טרם התחלתי ממש לפתח חרדות, על פניו זה אמור להיות הליך ממש פשוט ופורמלי אבל אני חלשה ברשויות החוק וגם קצת קטנת אמונה בכל הנוגע אליו.

כוסומו

אמן

אל תגלו לה שאני נותנת לילדות לראות טלויזיה פעם בשבוע. לכל מה שתוהה מה רע - ככה נראות שתי ילדות פעלתניות כשהמסך הקטן מתחיל לרצד: