שפעת העופות בראי הדורות

ארבע

הפילפיל עומדת לידי כשאני מכינה להן בקבוקים, בדרך כלל. ביומיים האחרונים אני סופרת בקול, ארבע כפיות סימילאק. אחת, שתיים, שלוש - היום היא הצטרפה אלי ב-ארבע.

נוכלת: "איזה קול משמיע החתול?"

פילפיל: "מיאו"

נוכלת: "איזה קול משמיע הכלב?"

פילפיל: "מיאו"

נוכלת: "איזה קול משמיע אריה?"

פילפיל: "מיאו"

(אולי כדאי שאני אתחיל להתנהג כמו בת תרבות ולשאול אותה "איך עושה")

ברגע זה-

הברווזת התעוררה בצרחות רמות, צרחות שיש להן רק משמעות אחת, סקנדל. במצב כזה אסור בתכלית האיסור להוציא אותה מהמיטה וחייבים להרדים אותה חזרה בעודה שוכבת במיטה. הצרחות בדציבלים שמסכנים את שלוות השכונה ואכן הפילפיל שמיטתה סמוכה מתיישבת בה, מרימה את הבובה שלה, מחבקת אותה וחוזרת לישון בלי להוציא הגה (עברנו איזה סשן של רבע שעה צרחות, היא גם מאוד כעסה לגלות שאני ולא עמירה נגשות אליה כל פעם. לצערנו עמירה יצאה כדי לטפל בעתידן החינוכי ואני נשארתי לחנך).

פיצי, במשך היום היא נורא עסוקה בללכת. דוחפת כסאות מפה לשם ואת העגלות שאחותה בדיוק לא דוחפת, בלילה היא עדיין אוסמה אבל קצת פחות. או שאנחנו עייפות מכדי לזכור.

ובכן, קבלו במחיאות את פיץ אדמס (זה מה שעושים תינוקות זוחלים כדי להתקדם ולא להרפות)

וסדרה (מינימלית) של תמונות קונצפט - רגליים:

(לסיר היא נכנסה מיוזמתה. את השעונים היא בקשה לענוד על היד אבל השעון גדול והפועלים לא התעצלו וענדו לה על הרגליים)