שפעת העופות בראי הדורות

בארבע וחצי לפנות בוקר היא הזדחלה למיטה, מיד אחרי שהיא סיימה לקרוא בפורום מה ענתה לה הויז בעוד אחד מהויכוחים הבלתי נגמרים האהובים עליהן (על אשתי יותר, אני חייבת לציין לזכותה של הויז) – אם היא היתה מצליחה לגנוב בטיסה עוד חצי שעת שינה היא גם היתה יושבת להגיב לה. בכל אופן, מיד אחר-כך היא זחלה למיטה, חיבקה אותי וכולנו המשכנו לישון עד שבע בבוקר שאז התעוררה הפילפיל. הבאתי אותה למיטה היא גלתה את אמא והיתה מאושרת, התהפכה מצד לצד וחיבקה פעם אותי ופעם אותה. זה נמשך עד רבע לשמונה שאז הואילה הברווזת להתעורר משנת היופי שלה ולהביע שמחה גם על שובה של אמא וגם על האוטו זבל שהיא הביאה להן מתנה.

אחרי ששמנו אותן בגן היא כבר התפנתה לכתוב להויז תגובה ארוכה ומנומקת כמיטב המסורת ועל הדרך לריב גם עם אחרות. אני נפניתי לעשות קניות לשבת והצלחתי אפילו לא לשכוח כלום (או ככה לפחות חשבתי) בעיקר לא את הפרודוקטים לעוגה – מחר בגן תכהן פיצי כאמא-שבת ובשביל כבוד צריך לעבוד וגם להביא עוגה. אפיתי לה את העוגה היחידה שאני יודעת להכין ותוך כדי גיליתי שקניתי רק 200 גר' שוקולד ונאלצתי להשלים עוד 50 גר' מהסטוקים האישיים שלי (אותם אני מחרישה מעמירה המחסלת שמצידה הביא מלאי מספק למדי של שוקולדים בלגיים וגם טובלרון J). הצלחתי אפילו לא לשרוף אותה (ותודה לתנור החדש) שזה הישג חסר תקדים, כמעט, מבחינתי.

אולי אני אתחיל לעבוד בשבוע הבא