שפעת העופות בראי הדורות

השבוע האחרון לימד אותי בצורה חד-משמעית שתמיד עדיף להתכונן לגרוע מכל. כי אם באמת קורה הגרוע מכל את יכולה לפחות להתהדר ולהתנחם בזה שצפית לזה. אבל לרוב הדברים יהיו הרבה פחות גרועים ויגרמו לך להסתובב בעולם עם הרגשה ממש טובה (ובלתי מוצדקת). זה קרה לי היום עם איזה בדיקה שהייתי צריכה לעשות שהדעות עליה נעות בין בלתי נעימה לסיוט. אז התכוננתי לסיוט (ואף על פי כן הייתי היחידה בכל חדר ההמתנה שהגיעה בלי מלווה, כלומר אמא שלה) ובסוף היה סתם לא נעים ואני יצאתי ממנה כמעט בדילוגים (גם התוצאה כנראה מניחה את הדעת אבל אני עדיין לא יודעת את זה בוודאות). גם באירוע האחר, שלא היו מעורבים בו ד"ר מתחום הרפואה אבל בכל זאת התכוננתי לחוויה שתהיה שקולה לבדיקה רטאלית עם כפפת איגרוף ובסוף יצאתי עם הרגשה שבכלל לא ניסו להכניס אותי לבלנדר (הרגשה, שבמחשבה שניה ושלישית, לא היה לה על מה שתסתמך). האמת היא שאפשר להכליל בתוך החויה הזו גם את הנסיעה של עמירה (שגם זה קרה בשבוע החולף, מי היה מאמין שזה יהפוך כל כך מהר לאולד-ניוז) – שתינו התכוונו לסיוט, כל אחת מהכיוון שלה ובסוף, כמו שכבר סופר, עבר ממש בסדר.

ורק תדעו לכם ש-ABS חוסך צרות אבל תמיד עדיף להיות טיפה יותר ערנית

סעו לאט