שפעת העופות בראי הדורות

עוד בשחר זוגיותינו הראשונה שהשיאה אותנו כדת וכדין היתה ספקית הסלולר שכל מה שעניין אותה זה לחייב כרטיס אשראי אחד ובזכותו היא העניקה לי בלי היסוסים, בלי בג"ץ ובלי יועמ"ש את שם משפחתה של עמירה. אחר-כך, בעיקר אחרי שהילדות נולדו התברר שספקים פרטיים לא מרגישים צורך לחכות לתקדימים משפטיים כדי לתת לנו הנחה של אחים ביבשה (בגן), באויר (עוד לא היה) ובים (בבריכה). היום מכל מני סיבות מוזרות (התחלתי להתכונן לתקיפה באירן. תהיה, אל תגידו שלא אמרתי לכם) ומוזרות יותר (התעצמות המדינות במזרח, נגיד סין. והתייקרות המוצרים, נגיד סימילאק. וחסרונם, לפרקים, של מוצרים על המדף, נגדי סימילאק טופ. תחליף חלב אם ללא לקטוז לתינוקות מסוג פיצי) התקשרתי לשירות הלקוחות של סימילאק ובקשתי לרכוש ארגז של סימילאק טופ פרי. הסבירה לי הדיאטנית (איזה שירות לקוחות איכותי, אה!) שזה שירות שניתן רק להורים לתאומים ושלישיות אבל גם לוולדניות סדרתיות – אחים בהפרש של שנה ומטה. אמרתי לה, סבבה, אצלנו ההפרש חצי שנה והיא בקשה לפקסס תעודת זהות. הסברתי לה שהילדות יש להן שתי אמהות ביולוגיות (עם אותו שם משפחה ושגרות באותה הכתובת) ולכן הילדות לא רשומות באותה תעודת זהות. אמרה לי רגע, שמה אותי בממתינה ואחרי חצי דקה חזרה עם תשובה מהמנהלת שאין בעיה ושאני אפקסס להם את שתי תעודות הזהות. שוב, בלי עו"ד ובלי עו"ס הילדות אחיות ואנחנו משפחה. מסיבה זו, לפחות, שמורה לי פינה חמה בלב לתרבות הצריכה וכוחות השוק.

ביום שישי היינו בים ונטרפתי על ידי מדוזה. בוואינט אפשר לראות תמונות של ילדים שמצבם גרוע משלי (גרוע בהרבה, אם להשתמש באנדרסטייטמנט) אבל זאת פעם ראשונה בחיים שאכלה אותי מדוזה ולכן אני מרשה לעצמי ליילל. בכל מקרה הייתי עם הפילפיל במים כשזה קרה ולכולנו יותר טוב שהיא נתקלה בי ולא בתינוקת. התינוקות מצדן לא שמעו על מתקפת המדוזות ולא התעניינו בארס שהן פזרו במים בנדיבות, הן היו מאושרות בתכלית ובכלל מצאו את יעודן – לרוקן את הים. ראשית ממים ואחר כך מחול – הן רצו מן החוף למים ומהמים לחוף נושאות מים וחול בדליים וכפות ועם כל נאגלה כזאת שהן עשו מפה לשם ראינו בעיני רוחנו עוד חצי שעה שינה בשבת בבוקר. ובאמת, נס גדול אירע לנו ובשבע הן התעוררו לראשונה כדי לעבור אלינו למיטה וישנו איתנו עד רבע לתשע.

בבוקר אנחנו צועדות לכיוון האוטו, בעשרת המטרים הראשונים הבניין מטיל צל על השביל ולאחר מכן השמש מאירה במלוא עוזה – עם הפנים מזרחה בשמונה בבוקר זה עסק די רציני. הפילפיל מסתובבת ומבקשת שאני אקח אותה על הידיים כי "השמש משפשפת לי". עשרה מטרים יותר מאוחר, עוד בטרם הגענו לאוטו היא מתלוננת שחם לה.

גם לנו.

וזה מה שעושים במזגן