שפעת העופות בראי הדורות

לפני כחודשיים, אחרי שבמשך שנים שילמנו עמלות בשני בנקים גררנו את ישבנינו הלאים שלנו לבנק של עמירה כדי לפתוח חשבון בנק משותף (עכשיו נותר לי רק לסגור את זה שלי. בעעע בפני עצמו). במסגרת היוניון הזמנו כרטיס חדש עבורי וכרטיס חלופי לעמירה במקום זה שכבר היה סדוק. זה של עמירה הגיע אחרי פחות משבוע, שלי טייל כחודשיים בין חדרה לגדרה (כי מה בדיוק  רוצים מפקידה מהרצליה, שתבדיל בין חדרה לגדרה ?) לפני שהגיע אלי. מה שהיה מצחיק כמעט עד דמעות זה שדווקא המעטפה עם הסיסמא כן הגיעה, כנראה בזכות המיקוד ויעילותו החלקית של הדואר.

כבר למחרת יצאתי עם הכרטיס החדש למסע שוד – התירוץ היה מסע הצטיידות לבית לקראת שובי למעגל העבודה. יש כמה דברים שאנחנו צורכות בכמויות (קפה של ג'ייקובס, קורנפלקס של קלוגס וסימילאק, למשל, כי יש לנו טעם יקר) שהרבה פעמים קשה להשיג בגדרה וכשכבר מוצאים אז המחירים שלהם מופרזים ולכן אני משתדלת לרכוש אותם במקומות אחרים. אז הלכתי לאחד הסופרים האלו במרכז מסחרי חדש באזור ועשיתי קניה  בערך ב-250 ₪ לא כולל סימילאק שהתייקר שם זוועות. אז נכנסתי לסופר פארם הסמוך כדי לראות מה המחיר שם וגיליתי שפע מבצעים. זה עלה לנו בעוד 250 אבל בערך חצי מתוכם היה הסימילאק. בערב נזכרנו שלילדות אין שמיכות כי לקחנו את שלהן לגן שישנו עם משהו מוכר מהבית ויצאתי שוב לקנות להן שמיכות – ביחד הן עלו עוד 200 ש"ח. משם המשכתי לחנות הנעליים כי הסנדלים של הפיל כבר קטנות עליה.

בדרך כלל אני לא לוקחת אותן איתי לקנות סנדלים ונעליים וזה מה שעשיתי גם בתחילת הקיץ. גררתי את עצמי עד לחנות נעליים בשרון שיש בה מבחר ומחירים קצת יותר נמוכים התלבטתי שעה ולבסוף לקחתי להן דגם זהה, גם בצבע, לפיצי מידה 20 ולפיל 23. של פיצי ישבו עליה מצויין והיה ברור שהיא יכולה ללכת איתם עד סוף הקיץ. של הפיל היו טיפה גדולות וזה לא מצא חן בעיני אז חזרתי לשם להחליף אותם למידה קטנה יותר למרות שהיה ברור שבאמצע הקיץ זה כבר יהיה קטן עליה. אז עכשיו זה אמצע הקיץ והסנדלים האלו כבר קטנות עליה. התלבטנו אם לקנות סנדלים חדשות גם לפיצי ומכיוון שדווקא פה בסביבה יש מבצע של זוג ראשון 25% הנחה וזוג שני 50% אז היה קל יותר להחליט. אבל מסתבר שלמרות שקניתי סנדלים של אותה חברה המידות קצת שונות וה-23 קצת גדול על הפיל. בקיצור, לא רציתי בתחילת הקיץ שהיא תלך עם סנדלים שגדולות עליה אז עכשיו שתיהן נועלות סנדלים שקצת גדולות עליהן (ופיצי, כאמור, קבלה את הסנדלים מטעמי שיוויון בפני החוק ולא בגלל שהיא באמת צריכה). כל העסק עלה 275 ₪.

אנחנו עדיין ביום חמישי שעבר, כשבאנו לקחת אותן מהגן קבלנו גם צטלע קטן שמבשר על גילויה של הכינמת על ראשי הילדים בגן. אצלנו לא היה (ועדיין אין, למיטב ידיעתי, אם כי באופן מתקבל על הדעת הקרקפת מגרדת לי נורא תוך כדי כתיבת שורות אלו) אבל לא התחשק לנו לחכות שיהיה. ניצלתי את הביקור במתחם המסחרי כדי להצטייד בשלל תכשירים (עוד איזה 100 ש"ח). גיליתי להפתעתי שאין ממש תכשירים שמיועדים למניעה, אם כי אפשר להשתמש בשמפואים נגד כינים על בסיס טבעי כמונעים. זה לא כל כך עוזר לנו כי לא תמיד אנחנו לא עושות להן אמבטיה בערב – למשל אם עשינו בריכה כל אחר הצהריים. אז קניתי קרם לשיער של סרקל בריח עז של רוזמרין (שנחשב לדוחה כינים והאמת שלו אני כינה גם הייתי מחפשת לי מקום יותר נעים) ומאז אנחנו מסרקות  אותן כל בוקר עם הקרם הזה (שפעולתו המוצהרת היא פתיחת קשרים והוא באמת עושה את זה) ועם מסרק סמיך חסר תועלת . ונראה שעד הבקו"ם החיים שלנו יהיו ניחוח רוזמרין משכר.

בקיצור, כצרכנית נבונה מאוד גיהצתי את הכרטיס על כאלף ש"ח בתוך יומיים מרגע הולדתו. אם כי הנסיבות, כאמור, מקילות, ואת כל הקניות האלו הייתי עושה בכל מקרה.