בנסיונותינו הנואלים לטפח ילדות מתורבתות בכל פעם שהן מבקשות משהו אנחנו שואלות: "איך מבקשים?"
פיצי עונה (בדרך כלל): ב-ב-ק-ש-ה!
פילפיל עונה (מלווה בחיוך, אישונים מורחבים וראש מוטה הצידה: "תו-דה"
אבל בימים האחרונים פילפיל אומרת (במקרה שבו אנחנו לא שואלות אלא אומרות "ב..."): "בבקשם"
והפיצי: "בבקשית"
היום הראשון לחופש עבר בשלום יחסי, פיצי ננשכה על ידי אחותה פעמיים בלבד והפיל חטפה בראש רק שלוש פעמים (רובם לא בכוונה) ופעם אחת בלבד פיצי כמעט הוציאה לה עין.
אתמול עמירה הרגישה לא טוב, כאב לה מאוד והיא נחה באומללות במיטה. הילדות ישבו איתי לאיזה זלילת ביניים בפינת אוכל ולפתע פצחה הברווזת בזמר (מילים ולחן, ברווזת): "אמא עמירה חולה"
והפילפיל חוזרת אחריה, מילים ולחן: "אמא עמירה חולה"
ופיצי ממשיכה: "היא לא מרגישה טוב"
והפילפיל חוזרת אחריה
בשלב הזה, מחרחרת מרוב צחוק הצלחתי בקושי לשלוף את הסלולר ולהתקשר לסנג'ר כדי שיהיו לי עדים
עמירה ששמעה אותי משתנקת גררה את עצמה לחלק זה של הבית וכשהיא קלטה מה קורה היא מיד הרגישה קצת יותר טוב.
בדרך כלל זאת הפילפיל שכותבת שיר לכבוד כל אירוע בחיינו (ארוחת ערב, צבעים במרפסת, אמבטיה) אבל בימים האחרונים היא עסוקה בללמד את עצמה לשרוק והבמה התפנתה.
בתיבת הדואר היה אתמול פלייר של ביג קסטינה עם פרסומת למבצעי "חוזרים ללימודים". הפליא לעודד אותנו הסופר-פארם עם מבצע לשמפו ומסרק נגד כינים. באמת תודה.
עוד מבט על המיטות החדשות
חוצמזה:
מליוני מזל"טים למלכה צב-צב וזוגתה להולדת בתן המעלפת.
הקטנטונת אמנם כבר בת שבוע אבל זה לא מאוחר מדי להזכר שהיו גם חדשות מעולות בשבוע שעבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
