פילפיל
בשבוע שעבר בילינו כמה ימים בקיטנה אצל ההורים של עמירה שכן החופש הגדול הגיע גם למחוזותנו, אשר על כן, אנחנו בחופשה. בחופשה מסיימים את ארוחות הצהריים אצל סבתא וסבא בגלידה. את הגלידה אוכלים ערום ועריה, כך נגרמים פחות נזקים סביבתיים (אם כי, לא הרבה פחות) ועם תום הגלידה התינוקות מושלכות אחר כבוד לאמבטיה. אחרי כמה דקות של שכשוך באמבטיה בקשתי מהפילפיל שתרטיב לעצמה את הראש כדי שאני אוכל לחפוף לה. נעניתי ב:
"רגע, אני צריכה לצלצל לצפרדע [1]"
הפילפיל הרימה את הטלפון של האמבטיה, חייגה וככה זה נשמע:
"הלו, צפרדע?"
"מה שלומך?"
"הכל בסדר [2]"
אין לנו מושג מאיפה זה בא לה
פיצי
למחרת אנחנו שוב יושבות בארוחת צהריים בקיטנה של סבתא, פיצי טורפת, דוחסת ותוך כדי מעווה את פרצופה בשלל הבעות ליצניות. אנחנו [3] פורצות בצחוק בלתי נשלט. פיצי גוערת בתמורה:
"לא לצחוק!"
"אני כועסת!!"
הפעם אנחנו יודעות מאיפה זה בא לה. ממני. מה שקורה בדרך כלל זה שהיא עושה איזה תעלול באמצע האוכל (כמו לירוק אותו, לזרוק אותו על התקרה או למרוח אותו על אמא שלה), עמירה פורצת בצחוק לא נשלט, אני גוערת בעמירה שתפסיק לצחוק ומודיעה לפיצי שזה לא מצחיק. הפעם אני הייתי זו שלא מצליחה להפסיק לצחוק.
מחר אנחנו חוגגות לה יומולדת בחיק המשפחה. מוחורותיים אנחנו יוצאות לנופש עם כמה חברות ושפעת צאצאים. מתוך עשרה נפשות נופשות, לחמש (או שמא טעיתי ומדובר בארבע? לא משנה, די הרבה באחוזים ככה או ככה) יש יומולדת השבוע, שתיים מהן הן הברווזות שלי. אז אפיתי עוגה, מאוד חלבית וקצת שרופה (לידיעת הקוראות י', כ', ל', מ' ו-נ'). לכבוד הטיול שלחתי את עמירה היום לעבודה עם האוטו של התמנון כדי שינקו אותו. הפעם רוקנתי אותו עד הקרקעית, כולל פירוק כסאות הבטיחות וריקון הבגאז' והוא אכן נוקה למשעי (מה שאילץ אותי לנסוע בטרנטה עם הילדות למקלט המדיני שלנו אצל משפחת קפוא ברבת עמון). צעד מאוד הגיוני בהתחשב בעובדה שכבר מחר הוא יעמוד יממה מתחת לפיקוס של משפחת עמירה. יצא שגם היה לנו חם, גם גיליתי שהשכנים חנו כמו חנטרישטים ונאלצתי לבצע שלל רוורסים עם נושאת המטוסים (סטיישן) מודל 1996 וגם בתוך שעתיים מחר האוטו כבר יראה בדיוק כמו שהוא נראה אתמול לפני שעתיים.
חוצמזה, אנחנו מתארגנות כבר שעות ועדיין יש לי הרגשה שאני הולכת לשכוח את כל מה שאסור לשכוח
[1] לא צפרדע מיודעת, סתם צפרדע
[2] עד כאן שיחה סטנדרטית שהיא מנהלת עם בני שיחה וירטואליים לרוב
[3] אני, עמירה ואמא של עמירה
תהיו טובים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
