על פי רוב, שבתות הן קודש למשפחה, כלומר לסבים ולסבתות ולדודים השולתים. אבל לפני חודש בערך הזמינו אותנו לשבת של פייגעל-דוסיות והחלטנו שנוסעים כי יהיה כיף. האמת היא שעמירה חולה על דוסים. למזלי הרב היא מעדיפה אותם ג'ינג'ים עזי מבט ועוזי ואלו לא כל כך מדאיגים אותי כי הם תפוסים, חלקם על-ידי בנות אולפנה עזות מבט וחלקם על ידי השב"כ. ואני, כמה מחברותי הטובות ביותר הן דוסיות, או שהיו דוסיות ובגלל זה השתדלתי רוב חיי הבוגרים לשמור מרחק בטחון מהתקהלויות בחצאיות. משום כך זה לא כל-כך מפתיע שמבין שתינו עמירה היא הקוראת המתמידה של הפורום.
באופן טבעי וסביר, אחרי שהחלטנו שהולכים כבר ציפינו לשבת בשמחה והנה, ביום רביעי בלילה לשמואל עלה החום. הן עורכות ביניהן תורנות, כפי הנראה, כי בשבוע שעבר טיפח הפילפיל חום של 40.0 מעלות פונקט ואחרי יום ושלושה אקמולי זה נגמר. ביום חמישי התינוקת היתה רטנונית ונרגנת כפי שאפשר לצפות מתינוק חולה, ביטלנו את הבריכה והודענו להנהלת השבת שיש סיכוי שנבריז. החלנו שאם לא יעלה לה החום במהלך הלילה אנחנו נוסעות. הלילה עבר כמעט בשלום אבל לפנות בוקר הראה המדחום 38.9 ואנחנו הודענו בדכדוך לכל הנוגעים בדבר שאנחנו נשארות בגדרה.
מאותו רגע החלה התינוקת להפגין שמחת חיים חשודה שכללה תאבון בריא, חיוכים לכל עבר ועליצות מקוממת. נאלצתי להכריז על הילדה כבריאה ולדרוש מעמירה לשקול שוב את הנסיעה. לאחר דין ודברים חילקנו בינינו משימות, ואני נסעתי עם הפילפיל לבריכה. ואל יקלו המשימות בעינכם. ארזנו תיקים לארבעה ימים (השבת התקיימה במלון בטנטורה והחלטנו לפצל את הנסיעה חזרה לשניים ובאותה הזדמנות גם לאפשר לעמירה ללמד את אחותי לקראת המבחן בפיזיקה), כולל שמיכות וצעצועים לבנות ולול קמפינג אחד (בסוף המלון נתן לנו שניים), אוכל לפילפיל שכבר אוכל מוצק אבל עדיין לא אוכל של גדולים, מטרנות בקבוקים ואוכל לחצי השני של הפנסיון (הכנו סלט פסטה, סלמון בלימון, סלטים ופיתות תימניות מהמאפיה שמתחת לבית שלנו). בסופו של דבר יצאנו עם מזוודה, שני תיקים, שתי צידניות, סל ענק, לול קמפינג, הגבהה לכיסא והרבה מעילים ומצברוח טוב. שכחנו רק צלחת, מזלג וטרמוס ולכן נאלצתי לחפש ליוותנים בשמים במהלך השבת כשעמירה ארגנה, דרך נס, מים חמים לבקבוקים.
שבת היתה מקסימה (הפורום מלא פירוטים) וגם כשלעת צהריים מזג האוויר לא אכזב את החזאים שמרנו על מורל. גם כשרצתי בגשם לארוז. גם כשמצאתי את האוטו ניצב קוממיות בטבורה של שלולית, גם כשהמתנו רטובות (בעיקר אני) להפוגה כדי לרוץ עם הבנות לאוטו. גם כשהתחלנו לנסוע והבנות צרחו. גם כשמאה מטר מהמלון המגבים הפסיקו לעפעף. טוב, אני משקרת – כשהמגבים שבקו רציתי להרוג מישהו אבל הייתי חייבת לעשות רוורס ולחזור במהירות של 1 קמ"ש למלון ולבקש יפה בחזרה את החדר שלנו לעוד לילה. הגשם עדיין ירד בעוז, אבל כל אחת מאיתנו תפסה תינוקת ורצנו לחדר. הרדמנו אותן, פרסנו את הבגדים לייבוש, את העיתונים של שבת דחפנו לתוך הנעלים ותלינו אותם מול המזגן שפעל כל הלילה. בדיוק, אגב, כמו הסופה. היתה לנו סיבה טובה לחשוש בבוקר בפורידיס הסמוכה אבל בערך בארבע בבוקר הרוחות נחלשו ותקוה התגנבה לליבנו שבאור היום נצליח לצאת משם.
בבוקר התארגנו, האכלנו את הפילפיל במזון שהשכלנו לקחת מהבית ויצאתי לחפש לי מוסך בפורידיס הנחשקת. אחרי שכיבדו אותי בשתי כוסות הל עם קפה הגיעו גברי העיר למסקנה שנשבר לנו המוט שמחבר בין המנוע של הווישר לווישר ושרק במוסך של יונדאי יוכלו להשיג את החלק ולתקן. חזרתי לדור בבושת פנים ועם פיתות חומוס וזיתים אורגינל הילדות התנהגו למופת. תפסנו הפוגה ודהרנו משם דרומה לעבר סבא וסבתא, המבחן של אחותי ומוסך יונדאי. תקציר: אין ביונדאי את החלק הזה, לחנות של חלפים לקח יום שלם להשיג לנו אחד כזה משומש במצב טוב, עמירה ויערה הספיקו ללמוד למבחן, מוסך מיצובישי ביהוד הרכיבו לי את החלק החדש וגם סדרו את המכסה מנוע בלי שביקשתי ובלי לחייב אותי.
יצאו גברים: המלון בטנטורה שחייבו אותנו ב-250 ש"ח בסך הכל על לילה (בלי ארוחת בוקר היינו האורחים היחידים במלון)
הגברים של פורידיס על שתי כוסות קפה מחיות מתים
הגברים של מוסך מיצובישי יהוד
הנשים של בת-קול
הנשים של חיי
עלות: 460 ש"ח לשבת
250 ש"ח למוצ"ש
19 ש"ח מגבים
19 ש"ח ארוחת בוקר
288 ש"ח למוט מגבים פנימי
138 ש"ח התקנה של מוט מגבים פנימי
פילפיל בתפקיד סופרמן
ברווז בתפקיד מלאך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
. בשבת מצאנו אותו מטייל בין המטבח לסלון עם הפנים לכיוון הפרוזדור והמקלחת. מתוך חשש צרוף לחייו החלטנו שאל לו להגיע לשם. שועטים שם רגליים וגלגלים ודלתות נטרקות הוא עלול להמעך שם. אני קצת צחקתי מהחשש הזה, זו בכל זאת לטאה (אז אפילו עוד לא ידעתי ששמה בישראל 'לטאה זריזה'. חי נפשי) אבל בכל זאת קמתי וחסמתי לה את המעבר לפרוזדור בגופי. הלטאה הציצה לי בחורי הקרוקס, לא אהבה, כנראה, את מה שהיא ראתה וחזרה על עקבותיה לעבר פינת האוכל.
