זה שוב התחיל מפיצי ועמירה. האחת כחכחה (רציתי לכתוב כיחכחה אבל מטעמים מובנים אני כותבת על וורד ורק בסוף מעבירה בקופי-פייסט לדף העריכה של הבלוג. אז הוורד צעק עלי כי הוא כנראה מעדיף כחכוחים בכתיב חסר, ואם ישאר לי כוח וזמן אני אכתוב גם למה זה פתאום מזיז לי) בגרונה יומיים ולילה ושאבה סטרפסילס כאילו זה באמת עוזר, והשניה פשוט הצטננה למשעי וסירבה לישון כל הלילה כולו, גם כשהתייאשתי ולקחתי אותה איתי למיטה. למחרת, אחרי לילה ללא שינה, באופן לא בלתי צפוי, חליתי גם אני. מה שהשאיר לנו עוד יום-יומיים של תקוה לגבי שמואל הקטנה, תקוה שהמשכנו להחזיק בה באופן הגיוני ונואש גם כשהתינוקת בכתה כל הלילה, אפילו כשעמירה לקחה אותה אלינו למיטה. בסופו של דבר התברר בבוקר שעל-אף התנגדותי הנמרצת לילדה יש קצת חום. מאז העניינים במגמת שיפור ניכרת, וברגעים אלו ממש עמירה אפילו מצליחה לישון.
אבל בואו נלך רגע שבוע אחורה. אנחנו אצל חברה, שזה אומר שלושה מבוגרים בשמירה אזורית על שני תינוקות. אף-על-פי-כן הפילפיל מספיקה לחטוף לאחותה את המוצץ (מיותר לציין שיש לה בערך 700 מוצצים משלה שמפוזרים בכל מני פינות ברחבי הבית. בזמן נתון אנחנו יודעים את מיקומם המשוער של 2-3 מהם) ולהכניס אותו לפה. כל הכבוד לנו. חוץ משוד מוצצים לאור היום לפילפיל מנהג מקסים להרגיע את עצמה כשהיא מושכת לי שערה- שערה, מוציאה לי את העיניים ודוחפת לי אצבעות לפה. כשיש לה הזדמנות היא נהנית מאוד להעביר את אותו טיפול גם לאחותה הקטנה, כולל האצבעות לפה. בקיצור, בעשר אצבעותיה מעלה התינוקת מופע אפידמיולוגי שלם שכולו תוצרת בית [1].
אתם יכולים לראות את עצמכם כפטורים מלשלוח לנו מרק עוף, החלמנו זה מכבר. גם בגלל ששפעת נמשכת או שבוע או שבע ימים וגם בגלל שלשבת (זו שעברה. וכן מדובר בחדשות קצת מרופטות בקצוות) בישלנו שום. תפו"א בשום, פסטה ברוטב שום וגם שום ברוטב שום. בסך הכל שישה ראשי שום מסרו את נפשם על קדושת השבת בשעתיים שבהן ביליתי במטבח. ביום ראשון כבר נסענו להדליק נרות חנוכה אצל המשפחה שלי ואחותי זכתה במשימה החשובה - להנציח את דרקולה הקטנה לפני שיוצאות לה השיניים שיקלקלו את מראה ה-אני-ילידת-טרנסילבניה-ואתם-? שאיתו היא מסתובבת בחודשים האחרונים. היא עמדה במשימה בכבוד. חדי הראיה שבינכם ובעיקר למודי הסבל שבינכם יכולים להבחין ששתי שיניים חדשות אכן צמחו לפילפיל וכי השלישית בדרך. וכל זה, אובכן, צמח לה במקביל לשפעת. אתם מוזמנים להתפעל ואף לנוד לנו ולנחמנו.
ובזמן ששמוליק מגדלת שיניים מטפחת אחותה, שמואל, קסם אישי שאין לעמוד פניו. היא מחייכת, צוחקת בקול ומפטפטת בלי להפסיק בכל שעות הערות שלה (שזה כמעט כל היום), היא עוקבת אחרי מיקומם של כל בני הבית ומתקשרת עם כולם – כולל עם אחותה הגדולה. למעט העובדה שהיא מאכלסת בחגיגיות את העקומה (יחס של גובה-משקל) של ביעפרה היא תינוקת מושלמת. בעצם, זה לא עושה אותה פחות מושלמת, כפי שאתם יכולים לראות בעצמכם.
[1] כל זאת מבלי להמעיט ביכולותיו של הוירוס להעביר את עצמו ממקום למקום גם בלי טובות.
***אגב, ליטל בית-יוסף - לא רק שולתת, מעכשיו יש לה גם טור בוואי-נט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
