שפעת העופות בראי הדורות

לא כל כך משנה מתי אני אחליט שדי, התינוקת כבר ישנה ואני יכולה גם, עשר דקות אחר-כך בדיוק השרעפים כבר תפסו לי את העפעפיים חזק-חזק תשמע צפירה עולה ויורדת מהחדר של התינוקת. אחרי שיוכח שאלו הצרחות של הפילפיל מהחדר הסמוך ולא אלו של הברווז הסמוכה למיטתנו אגרור את איברי הלאים לחדרה לטפל במשבר. כשאשוב למיטה (כמו גם כשנכנסתי אליה מלכתחילה) אמצא את עמירה ישנה לרוחבה כשהיא מגולגלת בתוך הסמיכה כמו שטרודל (ככה הגדירה את זה האקסית המועדפת עליה). לא תמיד יש לי לב למשוך לה את השמיכה ולקחת בכוח מה שמגיע לי.

הברווזון הקטנה חולה, יש לה דלקת אזניים וחום, ביום היא עליצה ומאושר ובלילה היא מתעוררת כל חצי שעה בצרחות אימים. עמירה כבר זוחלת על גחונה ומדברת בזיג-זג למרות מאמצי הכנים לתת לה לשון במשך היום.

מצ"ב תאורת בוקר קסומה 264:

1. יצא לי קינואה משהו-משהו. לפני כמה שבועות אמא של עמירה הכינה קינואה עם עדשים, שמתי לפילפיל קצת על המגש של הכסא אוכל והיא טרפה את זה בעונג, שמתי לה עוד וגם עוד נטרף. למחרת זכינו בתענוג האולטימטיבי – קינואה ועדשים בטיטול של התינוקת. לא מובן, אם כן, למה לא בישלנו לה מאז קינואה, אולי בגלל שקל יותר לפתוח קופסא של תירס וזה יוצא לא פחות טוב בצד השני של מערכת העיכול. אז לפני שהתירס יאבד את חינו (מה, שלמשל, קרה לבננה) צריך לגוון לתינוקת את התפריט.

2. אפרופו מזון מוצק, הברווז התחיל לפני שבוע לאכול – בהתחלה פירות והיום גזר. מה שהופך אותה לתינוק די נדיר, אני לא חושבת שיש הרבה תינוקת שמגיעים לשלב של אוכל מוצק כשהם עדיין לובשים בגדים במידה של ניו-בורן. אני מרשה לעצמי עוד הגיג אנאלי אחד: מקובל בקרב תינוקות יונקים לחרבן כמה פעמים ביום, שמואל מתייחסת להמלצה הזו בכובד ראש וברוב הפעמים בסוף כל ארוחה אנחנו גם מחליפים טיטול. זה יכול להגיע לשש-שבע פעמים ביום. היום, ובכן, היא אכלה את הגזר ב-13:00 בקירוב, ב-18:00 הוא כבר חייך אלינו מהטיטול. מה שיכול להסביר את העניין הזה שתינוקת בת חצי שנה כמעט עדיין לובשת NB.

3. הברווזת תהיה בת חצי שנה בשבוע הבא והיום יצאה לה שן ראשונה. אני חייבת לשתף אתכם בצירוף מקרים מצמרר. השן הראשונה של הפילפיל יצאה ביום שמלאה לה חצי שנה (ארבעה ימים קודם נולדה הברווזה). השן הראשונה של הברווזה יצא כשפיל מלאה שנה.

4. מלאה שנה! לפילפילון !(לפי התאריך העברי)!, מחר יבוא אלינו חבר שלה ונעשה יום כיף. מסיבה בהשתתפות סבא-סבתא והדודים נעשה בעוד שבועיים או משהו כזה, כשההורים שלי יגמרו לעבור דירה.

5. הברווזון: מתהפך לכל הכיוונים, מסתובב על צירו וזוחל אחורה. היא מנסה להתרומם על שש ולזחול קדימה, נראה שהיא יודעת מה היא צריכה לעשות וזה גם מצליח לה לפעמים, כשלא, זה נראה בערך ככה [1]. היא חייכנית ופטפטנית ומלאת קסם כברווז.

[1] היא התחילה את המסע כשהיא, כתמיד, שוכבת באוניברסיטה, משם היא הגיע בכוחות עצמה לסטלבט הזה על הרגל של אחותה ומשם היא נקלעה בכוחות עלמה לתסבוכת הבאה [2])

[2]




[3] לנוחותכם תמונה של הפיל מצחצח לאחותו את השן שאך זה בקעה

נתחיל מהסוף – מרקורי בנסיגה

ועכשיו נתחיל מהתחלה. אני לא יודעת מה היה לפני-כן, לא היתה לי סיבה להתעניין, אבל מצו ראשון ועד היום אני מסתובבת בעולם עם אותו משקל. למעט שתי אפיזודות – אחת, בזמן השירות הצבאי עצמו והשניה במהלך ההריון, בשתי האפיזודות עליתי כמעט את אותו משקל. באיזשהו שלב של החיים הבנתי שעובדת היותי רזה בלי להתאמץ הופכת אותי לאויב מספר 1 של המין הנשי. לכן מאוד הוקל לי כשהחלטתי להיות לסבית שהבת-זוג הראשונה שלי היתה יותר גבוהה ויותר רזה ממני. לראשונה בחיי הייתי 'קטנצ'יק' ושמנצ'יק' ובישלתי לנו בכיף אוכל על בסיס חמאה ושמנת. אחר-כך פגשתי את עמירה, היפה בנשים, שכל ימיה הצ'יפס בחדר האוכל מדבר אליה והיא משתדלת לא לענות לו. עמירה, בגדלותה לא שונאת אותי כי היא מבינה שזה לא אישי, זו גנטיקה ותו לא.

מה שאני מנסה לומר זה שתמיד פחדתי שישנאו אותי בגלל שאני רזה אבל אף פעם לא כל כך הבנתי מה מעצבן בזה, אני למשל אף פעם לא שנאתי בחורות יפות כי אני מבינה שזה לא אישי. עד שנכנסתי להריון ובחודש שלישי כבר לא יכולתי להיכנס למכנסיים שלי שכולם גדולים (כן סנג'ר?) ממני בשתי מידות לפחות. האמת היא שיותר מששנאתי בחורות רזות שנאתי בחורים רזים. ויותר מששנאתי בחורים רזים שנאתי בחורים רזים שלובשים מכנסיים שגדולות עליהם בשתי מידות (אתם כבר יודעים שאני מגדלת שערות בבית השחי, אז עכשיו אתם יודעים גם שאני מעדיפה מכנסיים של בנים. לפחות יש לי קוקו עד לתחת ואף אחד לא באמת יכול להתבלבל).

ככה שלא באמת הצלחתי להבין למה בחורות בכל המידות שונאות בחורות רזות. עד הלידה. אבל האמת היא שבמחלקת יולדות שנאתי את כל הנשים שלא הרגישו ונראו כמו אסקופה דאשתקד. באופן אישי, אני חושבת שזה שיא הטעם הרע להסתובב במחלקת יולדות בפוזה של מגה כוסית – אלוקות אדירות, מדדות פה עשרות נשים עייפות ודואבות מכדי לחפש בעצמן מעט אנושיות, שלא לדבר על נשיות, מה יקרה לך אם לא תלבשי כמו עמוד האמצע במגאזין אופנה? ושלא תחשבו, אינני מתלוננת בעלמה – במשך כל החמישה ימים שכייפתי ביולדות נכנסה ויצאה מהחדר ממול אחת שלא ירדה מעקבים עשרה סנטים וחצאיות מיני שמתחילות ונגמרות בטבור. חשבתי לעצמי שלא חייבים לרצוח אותה, אפשר לחטוף אותה לשישה שבועות עד שאחותה תאושש קצת מההריון והלידה.

לכל מי שחושב שירדתי מהפסים, חכו קצת, זה משתפר. בימים האחרונים אני שוב מרגישה ככה. הפעם אני לא שונאת נשים יפות אלא יונדאי לנטרה שנוסעות. זה התחיל לפני חודש בערך כשהתקלקלו לנו המגבים ונאלצנו לחכות שיפסק הגשם כדי שנוכל לסוע הביתה ובדרך התחשק לי להכנס בכל לנטרה שעברה לידינו כל הכביש בגלל שלהם יש מגבים ולי אין וזה רק החריף השבוע כשביום שלישי בלילה, בעיצומו של מבול מנג'ז עשיתי תאונה. קטנה ומרגיזה. כבודי לא עצרה בעצור, כבודו נסע מהר ולא בדיוק התעניין בנעשה בכביש, הכביש היה רטוב – טמבונים, כנפיים, פנסים. לגרוטאה הנחמדה שלא עצרה בעצור אין ביטוח מקיף, מאידך, גם אין לנהגת ובת זוגה שום חשק לשלוח אותה בדרך כל פח ולקנות משהו קצת פחות ישן. ובכן, מי שלא רוצה ללכת בדרך כל פח ילך בדרך כל פחח. פחחחחחחחחחחחחח.

לכן, בנתיים, אנחנו נוסעות בטנדר של אחי וכל פעם שאני רואה לנטרה אני שוקלת לכנס בה מאחור כדי לתלוש ממנה את המכסה מנוע שלה. מכיוון שלא עשיתי את זה עד עכשיו אני מוצאת את עצמי מנהלת משאים ומתנים עם סוחרי חלפים, ומשיגה את החלקים הרלוונטים בחצי מהמחיר שהשיג המוסכניק (למרות שניסו, וגם הצליחו, למכור לי טמבון שלא יצלח ומחר אני צריכה לנסוע שוב ולהחליף אותו באחד שכן) כדי להגיע עם עלות התיקון פחות-או-יותר לסכום שהיה עולה לנו הביטוח מקיף. רק כדי שנוכל לשוב ולהתלבט אם עכשיו (לא עכשיו-עכשיו, יותר עכשיו-עוד-שבוע) כשהאוטו מתוקן ונראה כמעט תרבותי כדאי בכל זאת לעשות לו ביטוח מקיף.

ואם מישהו מכם עדיין זוכרת את הכותרת ואת ה-סוף דבר ומתחבט בשאלה "ווט זה הל?", ובכן, מרקורי ברוורס והעוזרת חולה. לידיעת הקוראת דנה, זה כבר לא מצחיק, תגידי לא שיחדל ממעשי הקונדס הללו, שאם-לא-כן אני אתפוס אותו בחוץ ואכנס בו עם הטמבון חזירים של הטנדר (לידיעת הקורא-כובס, אין לי באמת טמבון חזירים אבל אל תגלה למרקורי).

(אני מניחה שמתישהו אני אגמל מהמשחק החדש והמפנק הזה של יו-טיוב (או שלפחות יקח זמן עד שיהיו לי סרטונים חדשים) בינתיים, תהנו)