שפעת העופות בראי הדורות

טוב, זה יהיה מה-זה בקצרה, שיו.

רופאים:

עמירה - דלקת עיניים חריפה ומאוד מדבקת (מה שלא מדבק אנחנו לא קונים), חוצמזה היא צריכה לעשות איזה בדיקה ויש לה תור לשבוע הבא אבל מפאת עומס תדחה בשבוע.

ברווזת - אטופיק דרמטיטיס שהוא כמעט מאחורינו ודלקת עיניים שמשתרעת על השבוע שלפנינו. חוצמזה צריך לקבוע לה תור לנוירולוג ילדים.

הפילפיל - חמסה-חמסה-מזוזה, בריאה כמו פיל.

נוכלת - יהיה טוב. בחודש וחצי האחרון אני פוגשת רופאים לפחות פעמיים בשבוע, בדרך כלל זה נגמר בזה שהם תוקפים אותי בסכין ומזלג, אירועים מזן זה-יגמר-בבכי (הייתי רוצה כבר לדעת מי זאת הגברת השמנה כי מסתמן שזה לא יגמר עד שהיא תשיר). אחד כזה באמת נגמר בבכי ביום א' וביום ד' כבר עשיתי סיטי שהיה דוחה ברמות וחזרתי הביתה (סליחה) משלשת הודות לפלאי חומר הניגוד (בבדיקה בקשו ממנו להוריד סיכות מהשיער, אין לי אבל הורדתי את הקוקיה. יצאתי משם פרועת שיער כאילו מי יודע איך השתוללתי בפנים עם סווטלנה). בשבוע הבא יש לי בדיקה שקשורה לסיפור אחר ובשבוע שאחר כך הרופאה מוותרת על המאכלת שלה כדי לבחון את הרקמה באוזבקית שהיא ארגנה לי.

אבא של נוכלת - היה שבוע בבית חולים עם דלקת ריאות וכל מני עניינים והיה מאוד אומלל, בשבת הוא גומר עם האנטיביוטיקה ואנחנו מקווים שהוא יתחיל להתחזק ולהרגיש יותר טוב.

טכנולוגיה:

בדקה לשבת שעברה גילינו שהמיחם מת, שתיתי קפה קר בשבת. המנורה בסלון שבקה. צריך לפרק אותה ולהחליף ואת זה אי אפשר לעשות בלילה כשהילדות ישנות, בינתיים כבר שבועיים אנחנו מסתדרות ככה. המנורה הסגולה שמדי פעם הצליחה לשכנעה יתוש תועה בסגולותיה חשכה גם היא. ביום שלישי, כשכרסו מלאה בעשר קילו חומוס ומאתיים טון קבבים הפסיק המקרר לקרר. הטכנאי המסכן נאלץ להגיע פעמיים מרחובות ועבד קשהקשה. המקרר אמנם אמריקאי אבל הבפנים שלו, משום מה, נראה כמו קרביים של מכונית צרפתית. לבסוף הוא ביקש ממני את שם הדגם (אין לי מושג) כדי שהוא ידע בפעם הבא שמזמינים אותו לא לבוא. אחרי כל הסבל הזה הוא לקח רק 450 ש"ח (אם מתקלקל לכם מזגן או מקרר בסביבות רחובות שלחו מייל וקבלו את הטלפון שלו).

חוצמזה:

תראו אותה

עדכונים (29.04.07)

ביום שבת בבוקר הפילפיל הצליחה בסופו של דבר להשיג לעצמה את הדלקת עיניים הנחשקת שעמירה הביאה איתה, השד יודע מאיפה. היא גם הצליחה לקחת אותה הכי קשה, לא שזה פגם בכהו-זה במצב רוחה המצויין ובמהירות שבה היא מצליחה לטבול נעליים בבריכה של סבא.

ביום שבת בצהריים עמירה הצליחה להשיג לעצמה סנטה מריה (דה-לה-מג'ורה) של נקע ברגל. עכשיו היא ברווז שהתחפש לחסידה ומקפצת על רגלה הימנית היגעה מהון להונק (למעשה, מהשירותים לספה וחוזר חלילה).

לוהט אצלינו, תאכלו ת'לב

א. צהריים - הפילפיל בכסאה בולסת פתיתים, הברווזת בכסאה זוללת כל מה שבא ליד (לפת, בטטה, לפת, תרנגולת, לפת, תפו"א, מים, דלעת, לפת, מים). לבסוף (בחלוף משהו כמו 4 דקות) הפילפלת החליטה שהיא מצתה את העניין של לשבת על הכסא ועל כן שוחררה לענייניה (הוצאת זוג מכנסיים מסל הכביסה ורבע של של נסיונות ללבוש אותם). כמה דקות אחר-כך חיישנים מיוחדים דווחו לי שדבר-מה השתנה בסטטוס של החיתול שלה אבל לא יכולתי לעשות בנידון דבר כי הקטנה עדיין ישבה בכסא הגבוה וטחנה בשלושת שיניה את חצי השוק של גדרה. באותו זמן השתנה גם הסטטוס בטיטול הברווזי. לבסוף אפילו חיית הטרף הקטנה סיימה את ארוחתה כשהיא משוחה בעיסת ירקות מכף רגל ועד פרצוף. מהסיבה הזו היא היתה הראשונה בתור לטיטול למרות שאחותה הסתובבה הרבה יותר זמן עם טיטול צואֵה.

לבסוף הגיע תור הטיטול של הפילפיל אבל בעוד אנחנו שוטפות את הטוסיק באמבטיה נשמעו קריאות שבר מכיוון הברווז בסלון. שטפתי, עטפתי ואצתי לסלון הנחתי את הפילפיל ואספתי את הברווזת לחיבוק ניחומים. וכמו שאתם יכולים לנחש הפילפיל ניצלה את ההזדמנות כדי לברוח חשופת שת. לא עברה חצי דקה וקריאות שבר נשמעו מן הפרוזדור. הנחתי את הברווזת המייבבת ואצתי לפרוזדור שם הספיקה התינוקת להשתין ולהחליק על התוצרת. הרמתי, שטפתי, עטפתי, חיתלתי הורדתי לה את בגד הגוף המלוכלך והיא נמלטה שוב. לא חלפה חצי דקה וקריאות שבר שבו ונשמעו מן הפרוזדור. התוצרת לא אכזבה. הפעם ניקיתי אותה במטליות לחות וניגשתי לנגב את סכנת הנפשות.

עשר דקות אחר כך כשנרגעו הרוחות הפילפיל נגשה לארון שלה במטבח (הארון היחיד שלא קשור/נעול/מודבק ויש בו רק דברים שלא יכולים להזיק לה והיא לא יכולה להזיק להם), פתחה אותו, הוציאה ממנו קופסא של סימילאק והגישה לי אותה. הכנתי לה. מגיע לה, לא?

בתמונה: בכי, דכי, נהי, תוגה. תצלום אילוסטרציה, לדכדכת אין קשר לסיפור, למצולמות כן (ולשם שינוי גם לפילפיל אין קשר לעצבובית של הברווזת).

אתמול בבוקר התחיל בדכי ונהי, אבל עמירה היתה חייבת ללכת לעבודה (עוד סיבה לדכדכת משפחתית) ולבסוף כולנו התאפסנו. הבנות שחקו תופסת (פייר פליי) ונקרעו מצחוק ובעשר בערך נגמרו להן הבטריות. הרדמתי את הבווזת על הידיים וכשקמתי לשים אותה במיטה הפיל קם גם הוא, הראה לי את הדרך לחדר שלהן ואת המיטה הנכונה, שחלילה לא אתבלבל. בצהריים, אחרי ששברתי צלחת וטיאטאתי את הרצפה עד יסודות הבניין תוך אני חוטפת חרפות ונאצות מצד הבנות (אחת נכלאה בלול והשניה בעגלה) הגדולה כבר נקבה בשם המפורש של הקטנה.

הברווזת אומרת: אמא=אמא, מָ=מים, בָּ=בקבוק, דֵּדָה=נדנדה ואוכלת פרוסה וחצי של לחם אחיד עם אבוקדו לארות הבוקר.

הבוקר היה נעים הרבה יותר (גם עברנו את שלושת הלילות הלבנים של השן החדשה) והוא נראה בערך ככה: