או: האתגר בשלושה חלקים
האתגר, חלק א': לצאת לשלושה ימים נופש עם שתי ילדות לראשונה בחיינו.
משימה סבירה בהתחשב בעובדה שעמירה לקחה יום חופש נוסף בשביל זה. רק שאנחנו העמסנו על היום הזה גם יומולדת לברווזת בחיק המשפחה ואבא של עמירה הבטיח להן לקחת אותן לקנות דגי זהב לבריכה ככה שהיינו צריכות לצאת מהבית עד עשר בבוקר כדי שהן לא ירדמו לנו בדרך. אז את רוב ההכנות עשינו כבר ביום ראשון, סתם מתוך אילוץ אבל זה זיכה אותנו בהערצת שאר הנוגעות בדבר (להלן).
לפני חודשיים, בערך, בעודנו רבוצות מול תרדמת האודישנים של כוכב 6 נתונות לאיומי צביקה הדר בנוגע לגמר בכנרת, נזכרה עמירה שעוד מעט נגמר הגן והילדות יצאו לחופש ושכדאי שנעשה משהו בנידון. חשבנו שיהיה נחמד לעשות משהו עם עוד כמה לסביות וילדיהם בשביל הסיכוי שהם יעסיקו מדי פעם אחד את השני ואנחנו נוכל לרכל. באופן מתקבל על הדעת, לא עשינו עם זה כלום. באופן בלתי מתקבל על הדעת הפלאפון צלצל, על הקו היתה י' עם רעיון זהה רק שאצלה עמד על הפרק גם מיקום ותאריך. קנינו.
המיקום – אי שם ברמת הגולן. התאריך – אי אז בין ה-19 ל-21 באוגוסט. מי ומי? – י', חמושה בנסיכה, פרחח וצננת מזגנים מרושעת, כ' ו-ל' אלו אנחנו ושתי בנותיהו רק בגלל שהזוג האחר הוא מ' ו-נ' ובתן. כלומר חמש אמהות (להלן יכלמ"נ) שמזיעות את עצמן לדעת בעקבותיהם של חמישה זאטוטים דעתניים ובלתי מתפשרים – ארבעה מהם חגגו יומולדת באותו השבוע ממש, כלומר אריות (עניין מאוד משמעותי, מסתבר, למי שמתעניין בנושא). וגם עמירה שחגגה יומולדת. והזיעה.
עמדנו בחלק הראשון של האתגר, יצאנו לדרך.
האתגר חלק ב': להנות
את הדרך לרמת הגולן החלטנו לעשות בשני חלקים ועצרנו להיפגשות וטיזוזים ברמת הנדיב. עם העצירה בחניון קיבלנו תזכורת לכך שעולם הישיבות חוגג בימים אלו את "בין הזמנים" (החופש הגדול של הישיבות – בין ט' באב לר"ח אלול) ולכן הארץ כולה, כבישה ובעיקר כל אתר שהכניסה אליו היא ללא תשלום מלא בדוסים. בכנרת, כשהחום כבר עלה למליון מעלות טובות למקום עלינו העלתה מ' את הרעיון שמישהי תתפשט כדי שכל הדוסים ינוסו על נפשם, יכלמ"נ כאישה אחת איימו אבל אף אחת לא ביצעה. אבל מכיוון שכל הדיון הזה נערך במים טמפרטורת הדם שלנו כבר לא איימה עלינו בפגיעה מוחית ורוח הקרב שלנו שכחה.
הגענו למאהל שלנו ברמת הגולן עם ילדים מטונפים עצבניים ובעיקר רעבים, אני הבערתי גחלים, טיבלתי בשרים בזמן שעמירה והאחרות טחבו את הילדים למקלחת. עד שהם יצאו הפרגיות כבר התעופפו לצלחות שלהם וחמישה ילדים (ארבעה מתוכם בני שנתיים) חיסלו לול קטן ובקושי השאירו לאמהות. אחר כך לקח לנו בערך שלוש שעות להרדים אותם על המזרונים. מה שהשאיר לנו זמן להתקלח סופסוף בעצמנו ולהצטרף לגמדים ללילה שבו אף אחד לא ממש ישן טוב (בהנהגת הילדות שלנו שרטנו כל הלילה מתוך שינה).
סיכמנו את היום בזה שהילדים נהנו ואנחנו לא חתכנו ורידים.
את היום השני לטיול החלטנו שלוקחים באיזי. זה סבבה של החלטה אבל המחיר שלה הוא שכשמחליטים לזוז העולם מסביב כבר מתהדר שוב במליון וחצי מעלות רעות. אז אחרי כמה שעות של ארוחת בוקר והתארגנות העמסנו את עצמנו על המכוניות ונסענו לרבוץ במי מעיינות שמי-עדן (אלו מהבקבוקים) הארורים הקציבו לכם ולנו אחרי שהמדינה מכרה להם אותו בנזיד עדשים. אוקיי, נזיד עדשים זה גם מה שקרה למי שעמד יותר משלוש דקות בשמש. אבל אנחנו ישבנו בצל והשתכשכנו במים ושוב לא היה חשש לחיינו. אחר כך האכלנו את הילדים בסנדביצ'ים ובייגלע והתחלנו לעשות את דרכנו חזרה למכוניות ולאוהל. רוב הילדים נרדמו לשנת צהריים באוהל (ומי שלא פוייסה בתרופת הקסם – במבה) וכך הצלחנו להעביר את שארית היום בניחותא ואף לבקר את הפרות כי הבטחנו פרה ועלה של זית. פיצי, לעומת זאת בילתה את כל אחר הצהריים במטבח כשהיא מתעניינת "יש אוכל?" ובולסת, חליפות (היא עשתה את זה כל אחר הצהריים לתדהמתן של האמהות האחרות ולפעמים אפילו לתדהמתנו). בלילה הזה הילדים נרדמו כבר יותר בקלות והצלחנו אפילו לשבת בדשא לזמן איכות של אמהות (אבל למיטב זכרוני לא ריכלנו, אלא שתינו תה ואכלנו עוגה).
את היום השני הצלחנו לסכם כהצלחה של ממש
בלילה הזה ישנו כולנו כיאות ואפילו י' התעוררה בבוקר כמו חדשה והכריזה שהיא מוכנה להתחיל בטיול. האריזה של האוהל לקחה פחות ממה שחשבנו, המטבח יותר. חגגנו יומולדת לכל מי שהיה לו יומולדת בשבוע שעבר וגם לפילפיל שחגגה יומולדת וחצי. אחר כך יצאנו לחפש עוד מעיין שאפשר לרבוץ בו כמה שעות, ההימור על מעיינות תאופיק התגלה כנס, הגענו למקום ולא היתה שם נפש חיה, כנראה בגלל שלא היה כל-כך הרבה מים במעיין אבל לנו זה התאים כמו בריכה לכלור.
היינו כל כך מרוצות שאפילו מליון וחצי זבובים שהתנחלו בכל אוטו לא הצליחו לבאעס אותנו. גם לא הפקקים המפלצתיים בצומת מגידו ובוואדי ערה בואכה כביש 6. על כביש 6 נפגשנו שוב והחלטנו שבמקום להתפזר כל משפחה לביתה אנחנו ממשיכות לקרית גת למסיבה שערכו חברות לכבוד הולדת בִּתן. באזור מחלף קרית גת כבר לא היינו בטוחות שאנחנו לא סתם מטורפות (מי שהחליטה שממשיכים היתה לא אחרת מאשר הפילפיל) אבל המסיבה התקיימה בבריכה והיתה גראנד פינאלה ראוי לטיול.
בקיצור, גם חלק ב' של האתגר הוכתר בהצלחה.
האתגר, חלק ג': לכתוב את זה בלי לשעמם.
אני בספק אם הצלחתי. אני הולכת למרקר לכם את ההיילייטס.
סוף דבר, חלק א':
ביום שישי במקום להשתקם עמירה נסעה על הבוקר לאזכרה בשרון וכשהיא חזרה נסענו כל המשפחה לברית באשקלון.
סוף דבר, חלק ב':
בערבו של היום שבו רבצנו במעיינות עדן חזרו לאתר האוהלים שתי משפחות שהשתכנו שם וטיילו ביחד. הסתבר שארבעה מבוגרים בדמי ימיהם ומשהו כמו 6-7 ילדים שחלקם פעוטות ואחד מהם תינוק של ממש עשו את היהודיה. פתאום הרגשנו קצת פחות מרוצות מעצמנו. למרבה המזל כשהילדות שלנו יהיו בנות 15 וירצו לעשות את היהודיה אנחנו נהיה בנות 200 והסורים כבר יקבלו חזרה את הגולן.
סוף דבר, חלק ג':
כשי' התעוררה ביום חמישי בבוקר כמו חדשה היא נזכרה פתאום לספר לנו שפעמיים ביום הקודם אמרו לה: "אה, זה אתן הנשים שמטיילות עם הילדים?" – רמת הגולן, מסתבר, היתה כמרקחה. קבוצת נשים שמטיילות עם הילדים, חי זקנו של הנביא. אלא שחוץ מאישה אחת שישבה לידנו במעיין כל האחרים חשבו כנראה שפשוט השארנו את הגברים בבית. בשנה הבאה לא יוצאים מהבית בלי דגל גאווה בגודל של אוטובוס, אולי גם נדפיס בגדי ים של בת-קול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
