"זה משתלם, היתה נוהגת לומר; זו הסואה. השוקד לקיים את החוקים הפעוטים קל לו יותר להפר את הגדולים."

106

"יהיה עליכם להתרגל לחיות בלי תוצאות ובלי תקוה. תפעלו זמן-מה, תיתפסו, תודו, ולבסוף תמותו. תוצאות אלה בלבד עתידים אתם לראות. מן הנמנע שתתרחש תמורה נראית לעין בימי חיינו. אנו המתים. אם יש לנו חיים, הרי הם בתחום העתיד. אנו עתידים להשתתף בו בתורת קומצי-אפר ושברי-עצמות. אבל כמה מרוחק אותו עתיד-זאת נבצר לדעת. אולי אלף שנה. ברגע זה אין דבר שהוא בגדר האפשר חוץ מהרחבה, טפח אחר טפח, של תחום שפיות הדעת. אין אנו יכולים לפעול שכם אחד. אנחנו יכולים רק להפיץ דעת מאדם לאדם, מדור לדור. מציאותה של משטרת המחשבות חוסמת כל דרך אחרת."

..

"לכבוד מה נשתה הפעם?" אמר ואותו עוקץ קל של לגלוג בקולו.

"נשתה לבלבול-דעתה של משטרת המחשבות? למותו של האח הגדול? לכבוד האנושות? לכבוד העתיד?"

"לכבוד העבר," אמר וינסטון.

"באמת העבר חשוב יותר," הסכים אובריאן ברצינות.

...

"נותרו עוד כמה רגעים עד שיגיע זמנך ללכת," אמר אובריאן. "עוד ניפגש-אם ניפגש-"

וינסטון נשא עיניו אליו. "במקום שאין בו חשכה?" אמר בהיסוס.

"אובריאן הינהן בראשו ולא ניכרה בו כל הפתעה. "במקום שאין בו חשכה," אמר, כמי שהרמז נהיר לו.

143-144