אז אחרי שהסתיימו משחקי החורף האולימפיים ,ולאחר שהוכרע הקרב על האוסקר (הפעם היו לי 17 ניחושים ב24 קטגוריות.לא כל כך טוב אבל גם לא ממש רע.וגם זכיתי במנוי לסרטים ב"אוזן השלישית" כי ניחשתי את כל 10 הקטגוריות שהיו בטופס ניחושים שלהם),חוזרים לשגרה וממשיכים להתעצבן מאיך שהמדינה שלנו נראית.
ביום חמישי פתחו את "H&M" בקניון עזריאלי ,וכולנו ראינו את רמות ההתבהמות שהישראלי מסוגל להן כשמנופפים לו מול הפרצוף בד (לאו דווקא אדום) מתוצרת אירופה.
היום פתחתי את הפייסבוק שלי וגיליתי שסוף כל סוף,קמה לה תנועת מחאה אזרחית-"גם אני נגד החוק של גלעד ארדן" קוראים לקבוצה הזאת,והיא מאגדת בתוכה את כל משתמשי הפייסבוק שמתקוממים נגד הצעת החוק של ארדן ,שרוצה לאסור על נגינת גיטרה,פסנתר וכלים אחרים בבתים פרטיים בשעות הלילה.
מכאן הגעתי למסקנה שאנחנו,כנראה,חיים באוטופיה,אפילו נזכרתי בסרט "פלזנטוויל",כשמכבי האש עסוקים בהצלת חתולים שעלו על העץ ולא הצליחו לרדת מכיוון שאין שריפות ואין שום קטסטרופות אחרות לטפל בהן.
בגלל שאין בארץ בעיות אבטלה,החמאס והחיזבללה הניחו את נשקם,הפליטים האפריקאים השתכנו בשיכון מיוחד שבנו להם בסמוך ל"צהלה",משפחות הפשע היגרו לחו''ל ,תחנות הכח המזהמות נסגרו ועברנו להשתמש ב100% אנרגיה ירוקה,בגלל שכל בעיותינו נפתרו לא נשאר לנו אלא להתלונן על החוק המתועב של אדון ארדן.
ובנימה רצינית,אני נגעל מהאנוכיות וחוסר האיכפתיות של הישראלי המצוי. ישראל היא המדינה היחידה בעולם החופשי שהסטודנטים שלה לעולם לא מפגינים למען תיקון עוולות חברתיות,ובדומה לכך לא מפליא לגלות שהמחאות היחידות שמעניינות כאן מישהו הן מחאות שיוצאות כנגד יוזמות/חוקים שפוגעים באותם האנשים שקמים ומוחאים נגדן ולא בזולת,באחר.
באותו עניין,יש לברך על היוזמה החינוכית של אורנג' בשיתוף ריהאנה לחלק כרטיסי חינם להופעה של הזמרת לכל מי שיתנדב במסגרת חברתית באחת מהפעילויות שנבחרו.
10,000 צעירים מתנדבים מרצון זה הרבה יותר ממה שהצליחה לגייס כל הפגנה חברתית בתולדות המדינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
