אני טס ביום שישי בבוקר.ביום שישי אני אתנתק מהקרקע הזו, שאני כבר כל כך רגיל אליה ומחפש כל הזדמנות אפשרית להתנתק ממנה.
להתנתק מאותה הסביבה המתסכלת שלידי בערך 350 ימים בשנה, אם נחסיר את הימים שאני אכן לא בתוכה,
להתנתק מהאחריות שנופלת עלי כל פעם מחדש, גם כשאני מנסה להתחמק ממנה, גם כשאני בחופש,
להתנתק מהתחרות הזו עם כל העולם שהלוואי והיה לי את האומץ וחוסר האגו לפרוש ממנה בכלל...
אבל כשאני חושב על זה אני כבר עזבתי לגרמניה בתחילת השבוע,
זה מוזר לומר את זה כשאני עדיין פה.
אני כבר לא חושב על מה אני עושה כשאני פה, אני חושב על מה אני אעשה כשאני אחזור,
אחרי שאני אחזור מגרמניה אני אעשה כך וכך.
זה נוראי, כאילו אני שרפתי את השבוע הזה מהחיים שלי,
אולי זה כי כל הרע מתחיל לשוב אלי,
הבדידות, הניכור הזה שאני חש מהסביבה בזמן האחרון.
העובדה שאין לי מטרה גורמת לי לברוח מפה שבועות לפני שאני באמת בורח.
אז לפני חודש התגברנו, כי היו בגרויות,
ולפני חודשיים היו דברים אחרים,
אבל בחופש, בעיקר בהתחלה, דברים פשוט קורסים בבת אחת,
ומשאירים חלל ריק וקשה מאד למילוי שמת כבר לברוח, וכמה שיותר רחוק ככה יותר טוב.
אז ביום שישי בבוקר אני אחתים את הדרכון שלי בברלין,ובינתיים אני כבר מזמן לא פה.
השאלה היא איפה אני? ואיזו השפעה יש לזה עלי כרגע?
ולמה לעזאזל אני חושב שהכל ישתפר כשאני אחזור?
הרי הנקודה הזו תשוב לעצמה גם בחורף, אחרי הבגרויות, וכנראה שגם בקיץ הבא לפני הגיוס.
גלגל מסתובב ודבר לא מתחדש, הכל חוזר חלילה.
עולם אכזר,
-יואי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
