כול החיים שלי, אני עושה דברים, שבאותו רגע אני חושב שהם נורא ניפלאים ואני עושה אותם על המקום.
אבל אז, אחרי חודש חודשיים, אני שואל את עצמי, למה עשיתי את זה, מה בכלל היה לי רע?
למה הייתי צריך להתפטר, למה הייתי צריך לזרוק את חברה שלי?
שמתי לב עם הזמן, שאנשים לא מבינים דברים בדיעבד, בגלל משהו במוח שהמורה שלי לביולוגיה שלי הסבירה לי בתיכון.
אם אני לא טועה, היא אמרה שההתנהגות הרציונלית שלנו נובעת מפירוק כימי מהיר של הורמונים במוח, וזה מה שבעצם
אנחנו קוראים "רגשות", ושאנשים עושים את הדברים שהם עושים, לא על סמך מה שהכי אופטימלי או הכי אפקטיבי, אלה
על מה שהמוח שלהם אוהב לפרק.
לפני חודש וחצי עבדתי בתור מלצר, התפטרתי אחרי משהו כמו 7 משמרות, ואני לא זוכר למה עשיתי את זה, אני רק
זוכר שאמרתי לעצמי "אני לא יכול יותר, זהו זאת המשמרת האחרונה שלי.
זה הבעה עם אנשים, הם לא מסוגלים לשמור את מה שהם חשבו כשהם עשו את מה שהם עשו.
אני לא זוכר מה חשבתי או מה הרגשתי כשהתפטרתי, אבל עכשיו אני שואל את עצמי למה.
אצלי זה עוד סבבה, אני לא מתחרט.
אבל אצל חבר טוב שלי, אייל, אצלו זה דפוק לגמרי, לפני כמה ימים ישבנו ודיברנו על הכאילו חברה שיש לו עכשיו,
שהיא לא בדיוק חברה שלו, אבל הם גם לא בדיוק יוצאים, והוא גם לא איתה רק בגלל שהיא מזדיינת איתו.
והוא התחיל להתבכיין שאף פעם לא הייתה לו אהבה וכמה שהוא מסכן ושהוא נורא רוצה שזה יעבוד אבל היא בשלה לא הכי מרוצה...
בטח סתם רוצה קצת פה ושם אבל לא יותר מידי.
אבל אני? אני זוכר שאת החברה קודמת שלו, שהיה איתה משהו כמו חצי שנה, וכול יום היה מזיין לי תשכל כמה הכול דבש
וכמה הכול ניפלא אצלו וכול יום זה יום של אושר והוא מאוהב נורא, ואצלי הכול סבבה כזה, לא משהו משהו אבל גם לא נוראי.
ועכשיו הוא יושב לי עם בקבוק בירה בחצר שלי ובוכה לי כמה שבאסה לו שהבחורה הזאת לא בקשר וכמה שבאסה לו בחיים ואין לו אהבה.
אבל וואלה יש לו אהבה!
ובכלל מה אני אמור להגיד לו בכלל....אני מאיפה אני יודע אם הייתה לו האהבה או לא, זה דבר חופשי לכו תדעו!
גם תכלס, בתור חבר זה לא הכי פר להגיד לו דברים כמו "אל תדאג עוד תיהיה לך אהבה!" ושטויות שרואים בקטנטנות!
כי מה אני משחק אותה אלוהים מאיפה אני יודע שתיהיה לו אהבה, תכלס בנינו, לא הכי בטוח שתיהיה לו, הוא טיפה טמבל.
בסוף היא כן רוצה להיות איתו, והוא רוצה להיות איתה אבל לא מתלהב, ואני מה אכפת לי שיהיו ביחד..
אבל פתאום אייל לא זוכר למה הוא חשב שהיא לא רוצה להיות איתו ולמה הוא בכה לי בחצר ואני בכלל לא זוכר למה התפטרתי מהעבודה
ואני גם לא זוכר למה זרקתי את חברה שלי, שעכשיו היא חברה שלו, והם ביחד והכול סבבה, אבל אני עדין לא זוכר..
אז יום אחד בבוקר נורא רציתי להפסיק לעשן, וזה גם היה מתאים לי כי לא היה לי כסף בכלל, ואז הפסקתי.
אבל עכשיו אני נורא רוצה לחזור ואני בכלל לא זוכר למה הפסקתי.
אבל הינה נזכרתי.
מצאתי את הדרך המצויינת לזכור הכול, במיוחד בקטע הזה, כשרציתי להפסיק לעשן, לקחתי מלא מלא אוויר ואז עשיתי פו נורא גדול לתוך בקבוק
עין גדי גדול שהיה ליד הדלת, והאוויר היה כמו כזה עשן של סיגריה רק בצבע וורד נורא זוהר, אני זוכר שזה היה נורא זוהר כי נורא התלהבתי מזה.
עכשיו כול פעם שאני עושה משהו קריטי ואני חושב שאני לא יבין למה עשיתי את זה בעתיד, אני לוקח מלא מלא אוויר ועושה פו גדול לתוך בקבוק מים,
או קנקן תה, או אפילו לתוך הסל כביסה. לא משנה מה, העיקר שהעשן הוורד לא יעלם.
עכשיו אני לא מעשן כבר איזה חצי שנה, והחבר שלי אייל עם חברה שלו שפעם הייתה חברה שלי, וכשניסיתי ללמד אותו את השיטה של הלזכור
את הרגשות והמחשבות הוא אמר לי שאני ממציא ושאני סתם מקנא ושאני בטח רוצה לעשות לו איזה משהו עם הבקבוק.
וזה לא הכי יפה להגיד את זה, והאמת שאני טיפה נעלבתי, והאמת שהוא מעליב אותי די הרבה ואחר כך אני שוכח ולא זוכר למה עשיתי מזה סרט בכלל.
אבל לא נורא, פעם הבאה שהוא ישב ויבכה לי בחצר על זה שהחברה שלו שפעם הייתה חברה שלי לא אוהבת אותו, אני יקח לי איזה שאיפה מהבקבוק.
נבוט.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נבוט.