היומן שלי-המקום שבו כל הסודות נחשפים

יום כיפור הזה היה הכי קשה שהיה לי בחיים!!

בהתחלה..בבוקר של יום ראשון עלינו כולם לקבר..

בהתחלה נפלה עליי מין אדישות כזאת..

ואיי לא יודעתת לא היה אכפת לי מכלום,כאילו אני סתם יושבת ומשתעממת.

אחרי זה,לאט לאט התחלתי להפנים איפה אני,למה אני שם.

כאילו של5 דקות אבד לי הזיכרון.

פתאום התחילו לרוץ לי בראש כל מיני פלאשבקים כאלה

ניזכרתי במה שעברתי איתה,ברגעים השמחים והעצובים,פשוט ראיתי את חצי מהחיים שלי עוברים לי מול העיניים.

וא,ניזכרתי ביום האחרון שלה ולא יכולתי להחזיק יותר תבכי.

בכיתי הרבה,הוצאתי את כל הכאב והתסכול שלי.

כמובן שכל זה קרה בשקט..כמעט אף אחד לא שם לב.

כזאת אני,לא אוהבת להראות תרגשות שלי.

בערב את הארוחה מפסקת אכלנו בבית שלה..

יצאתי ב7 חזרתי ב2 ישר לישון..

בבוקר קמתי עם כאב ראש חזקקק

כל היום הייתי חלשה רצח..

בקושי זזתי כל היום.

רציתי מאוד לשתות,אבל התאפקתי!

אני נישבעתי שאני יחזיק עד הסוף בשבילה!

וכן עשיתי את זה..למרות כל הקושי.

אז עוד מעט סוכות>>שוב חופששש

שיהיה לכולכם גמר חתימה טובה :]