Life is a jorney not a destination

טוב קיבלתי הודעה על זה שמוחקים בלוגים ישנים שלא עודכנו מזמן והחלטתי לחשוש על המקום הקטן שלי פה ששרד כבר מעלה משלוש שנים, חבל שיעלם לי, ככה לא יהיה לי על לצחוק על עצמי כשאני אנסה להזכר במשהו שכבר עבר חח..

"אני לעיתים קרובות חושבת למה,

אנחנו כעיוורים בורחים מבעיות?

ואני כ"כ רוצה להבין,

לאן אנחנו תמיד מפחדים לאחר?

אז, איך זה יכול להיות?

שאנחנו לא מחכים לאהבה

איך זה יכול להיות?

שיותר כבר לא רוצים ניסים

איך זה יכול להיות?

שכשבקושי התעוררנו,

וכבר נרדמים שוב,

בבושה מתחבאים מהשמיים ונעלבים..

אני פוחדת שאיש לא יאמר לנו,

שאנחנו מחפשים לא את הדבר שלו אנו זקוקים

אני פוחדת שאיש לא יאמר לנו,

שאנחנו לא מחפשים אותו במקום הנכון..

שניות נהפכות לשנים

ואנחנו לתמיד מאבדים את כל הסיכוים. . .

אז איך כל זה יכול להיות...?"

תמיד נדמה לנו שלעולם ידענו מה אנחנו מחפשים,

לו רק ידענו אם זה באמת מה שאנחנו נזקוקים לו...

אולי מה שנועד בשבילנו בכלל לא למה שלו אנחנו מחכים?

אולי אף אחד מיתנו לא יודע מה שהוא צריך באמת, אלא רק את מה שהוא רוצה,

הכל שוב מתנדנד על הקצה,

החול חומק שוב בין האצבעות,

בלי הסברים ,בלי שום תקוות...

תעתוף אותי בך שלא יהיה לי קר,

שכל השקט ששובר את החלל לא יחשב למנוקר..

גם אם החורף השנה היה ארוך, תזכור שזה רק לעונה,

עונה שכל הזמן חולפת, עונה שמשתנה..

הרוח שקודרת, תתחלף שוב לגלים של חום,

אפילו הטיפות קטנות של גשם יעלמו פתאום...