אני בצומת דרכים.
ואני לא יודעת מה לעשות.
אין לי איך לנסח את זה כמו שצריך, אז בגלל זה חזרתי לכתוב כאן.
היתהלי חופשה ארוכה של עשרה ימים, אבל במקום להנות בה, כל הזמן חשבתי ונזכרתי והתעצבתי והתגעגעתי
אני כל הזמן מתגעגעת למקומות אחרים, לימים ותקופות ארוכים
כי שם הייתי אני, הרגשתי חלק ממשהו.
גם אם זה חלק מאהבה נכזבת, חלק מחברות גרועה, חלק מהמון תלמידים בבית ספר שלי
חלק ממשפחה
היה שונה
ועכשיו אני עומדת בטי וצריכה החליט
כי אני אחראית עלההחלטות והפניות של עצמי.
בסך הכל, אני שמחה ומאושרת, אני במכינה ולומדת כל יום משהו חדש, והוכחתי לעצמי הרבה דברים שלא חשבתי שאני ארצה ואוכל לעשות. וכיף לי ואני נהנית
ויש לי חבר כבר כמעט שנתיים, אנחנו זוג יפה ומוצלח ואנחנו אוהבים אחד את השני
ואני אתגייס לצבא לתפקיד שרציתי
ויש לי כמה חברים טובים
אבל אני מרגישה ריקה. ושמשהו חסר לי. כזאת קלישאה.. אבל הרפתקה חדשה
פנייה מעניינת
תחושה של חופש וחירות ושאני לעצמי
כי למרות שהחיים יפים אני מרגישה כבולה ולבד. ממש לבד. למרות שאני מוקפת באנשים 24 שעות. כל יום.
אני אפילו לא יודעת מה אני מחפשת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
