אני יודעת שזה נהיה נדוש מדי בכל פעם, אבל בחיי שהפעם חזרתי. הפעם אני שלכם. רגע עוד לא.. *הסחת דעת* אוקי, עכשיו. אחח אם הייתם יודעים כמה הסחות דעת תוקפות אותי בפוסט אחד מסכן, מהרחמים הייתם אומרים לי "עזבי, וותרי". 

אבל נו מה, איך אפשר לסרב לכל כך הרבה תגובות ופרצופים שנתקלים בי ביום יום, מזכירים לי כמה הבלוג היה אהוב בתקופת הסלב שלו, ועוד שניה פותחים מאהל מחאה מחוץ לבית שלי? טוב.. החמאתי לעצמי, "מאהל".. אבל הבנתם.

אז אמרתי "לא, עוד לא מאוחר מדי". הרי רגעי געגוע הם שקר של זמן, אז ממחר דף חדש. 

סתם, את זה אפרת גוש אמרה, אני רק העתקתי את המילים משירונט.

אני חייבת להודות שכשהתחלתי את הפוסט הייתי מלאת מוזה, והיא כנראה הלכה לאיבוד כשקראו לי לארוחת ערב, או כשהכלבה קראה לי לטיול.

אז הלכתי לחפש את המוזה בארכיון של הבלוג. בדקתי מה השתנה כאן מאז אוגוסט לפני שנה בדיוק. במבט ראשוני, התחושה היא שלא הרבה, כי בתמונות שם לבשתי את אותה חולצה שלבשתי השבוע. אבל אם אני חושבת על זה קצת לעומק, אין ספק שעברתי הרבה טלטלות בשנה הזו.

הספקתי להתחבר לאנשים, להפגע מהם, לפגוע באחרים, להישרף מהזרקורים, להרגיש לבד, ללמוד מה זה ביחד, מתי צריך לשמור על איפוק.. בקיצור, הזדקנתי.

עוד משהו ששמתי לב אליו בארכיון, הוא פוסט בו אני מודה שאני כבר לא שופכת כאן את הלב כמו פעם, מהסיבה הפשוטה שהבלוג כבר מזמן איבד את האוטנטיות שלו. 

אבל אם כבר שיתפתי את כל המדינה, אז אתכם לא?  בקיצור, זו פרסומת של "אהבה ראשונה" שהשתפפתי בה.

אם אתם רוצים להבין קצת יותר מה עבר עלי בתקופה האחרונה - הסיפור המלא נמצא כאן.

תקראו לזה גורל, תקראו לזה פרוטקציה - אבל נפלתי לפרסומת עם שני חברים שלי, עומרי וחיים.
האמת שבסופ"ש שהפרסומת עלתה ישנתי אצל עומרי כדי לפרגן בLIVE על הכתבה שעשו עליו בחדשות. אז קצת צחקנו אחד על השני וירדנו לבקר חברים במחאת האוהלים ברוטשילד שפתחו תחנת רדיו - "שידורי ההפכה". מיותר לציין שהשתלטנו להם על השידור, כן? גם איזה גברת שהתחילה לאלתר שיר של 10 דקות על עניין המחאה.. זה בהחלט היה משעשע.

למחרת הוזמנו ללכת לאירוע ה"SUMMER LOVE" של קוקה קולה בניצנים, נהננו כהוגן, למרות שהמנכ"ל לא הסכים לגלות לנו את המתכון הסודי.

טוב, בואו נגיד שהיו אחלה הופעות.. (עכשיו הבנתי למה שחר אבן צור מעדיף שנלך ערומים)

עכשיו מנוחה: אביב גפן ומוניקה סקס.

זווית מוזרה לראות הופעה, אבל אני מוכנה להשבע שמכאן הם יותר טובים.

גם פיטר רוט זקוק למנוחה, עם מוש בן ארי והכלב שלו שהתמסטל מקולה.

ובינתיים כשעומר אדם קיבל אהבה מקהל של 20 אלף איש, גם אני ועומרי קיבלנו אהבה מ20 אלף איש (רק בלי האלף), כשלא הפסיקו לזהות ולהצטלם איתנו. חלק מאהבה ראשונה, וחלק מהבלוגים שלנו. מילא עומרי, אבל סחה על מי שזכר את הבלוג המזדקן בהתהוות שלי!

אז בינתיים תתפנקו בכמה תמונות מהצילומים לפרסומת, עד הפוסט הבא ששם כבר באמת אפרט על התפקיד בצבא, על האהבה, ו.. מה שבא לכם בעצם. אתם מוזמנים להגיב מה הייתם רוצים לשמוע :)

הצוות משתלט לי על החצר

בדרך כלל החדר שלי רגיל להיות מפורסם, אבל הגינה? זה חדש!

וככה זה נראה מהצד השני

אני והחדר האינטימי שלי.

ועכשיו, ברשותכם, אני והחדר שלי הולכים לאכול לפני ששוב יימחק לי הפוסט ואני שוב אסגוד לבורא ישראבלוג על הגיבוי האוטומטי.

אז.. קצת אירוני לאחל שתהיה שבת שלום בסוף שבוע כזה, אבל בהחלט מקווה שיהיה רגוע יותר.