קראתי קצת מהפוסטים הראשונים בבלוג לפני כמה ימים, אני מרגיש שעברתי והשנתנתי הרבה. התבגרתי. קצת.

אם נשאר באותו נושא, אבל לא ממש: אני הולך לעשות רימייק לסרטון שעשיתי לפני כמעט 3 שנים בארץ. אבל כמו שאמרתי, התבגרתי ולמדתי הרבה. אז הרעיון הבסיסי ישאר אותו דבר, אבל יהיה דיאלוג והפוקוס יהיה על זוג שמנסה לשפר את היחסים ביניהם. בנתיים אני אוהב את התסריט. אבל אני גם שונא אותו.

לפני חודש בערך, עזרתי לנטלי {שעבדנו ביחד על כמה דברים לפני והיינו ידידים ממש טובים} עם הסרט גמר שלה {כבר יש טריילר}. יומיים אחרי היום האחרון של הצילום נפגשנו כדי שהיא תחזיר לי את הכרטיס זיכרון של המצלמה שלי וגם כי היא רצתה לדבר איתי. היא אמרה שהיא הייתה מאוכזבת ממני, ושהיא לא מרוצה ממה שצילמתי ואיך שעבדתי.. ששאלתי אותה הרבה אם זה מה שהיא רוצה. שהיא מסכימה עם מה שאנשים אחרים אמרו, שאני לא יודע לקחת החלטות יצירתיות.. היא אמרה שאם היא לא תראה שיפור היא לא תרצה לעבוד איתי יותר.. ואז היא קמה והלכה. אני לא מדבר איתה, והיא שלחה לי כמה אסאמאסים שהיא מצטערת, אבל קשה לי לסלוח. מה אני אעשה? חברים לא עושים דברים כאלה, הם מרימים אותך כשאתה על הרצפה. לא להפך.