זה דור שלם של אנשים שלא אכפת להם כמעט מכלום!!

כולנו היינו או ניהיה שם, באיזה ארץ נידחת, נבלה, נטייל, נחיה, נאהב, נשתה, נעשן, נחלום על הבית, נחלום על אמא, אבל לפחות בכל שלב נדע שיהיה לטיול סוף ונחזור ונפגוש אותה שוב... אז אומרים לנו, "אל תסעו" , "מה יש לכם לחפש שם?", אבל זה אנחנו אתם יודעים הרי שאנחנו אוהבים למתוח גבולות לראות עד איפה נוכל להגיע מכמה רחוק מהבית אפשר לראות את השקיעה או את הזריחה, זה לא אומר שאנחנו לא זהירים או לא מקשיבים לכם אנחנו פשוט רוצים לחיות, לראות את העולם הזה מה יש בתוכו, עם כל האהבה, השנאה , העוני, האחווה הבדידות, לראות את כל הצדדים שבו. הרי זה גורל, אני יכול לצאת מחר מהעבודה ולהידרס כשאני חוצה את הכביש, אני יכול ליסוע באוטובוס ויהיה אירוע חבלני, אז מה לא נטייל, לא נצא? נשב בבית, נאכל בריא, לא נשתה ,לא נעשן, לא נתאהב? אנחנו נעשה הכל כי לא נדע אף פעם מתי יהיה יומנו האחרון, מתי נגזר עלינו מלמעלה להחזיר את נשמתנו לבורא. אז נחיה, נצא, נבלה, נתאהב, לפעמים ישבר לנו הלב אבל נקום חזקים יותר, מוכנים יותר לעולם הזה ואחרי זה נחזור אלייך, אמא, כי יודעים שאת מחכה ואנחנו באמת אוהבים אותך ובטוחים בעובדה שנראה אותך שוב... אם לא מוקדם אז מאוחר...

יש שם אנשים שלא חזרו.. לפחות אנחנו יודעים איפה אתה..

אמרת שתחזור, חזרת פיזית לא נפשית..

 העיניים, המבט, התמונות מהודו..

רק האהבה/אתניקס

לו בחייקך הייתי בגיא צונן מגונן הכל נותן אף פעם לא רציתי לפגוע בך לאבד אותך אם רק תבקשי הלילה אקח אותך איתי רחוק רק אל תגידי לא וכשייגמר הלילה ליום חדש חכי הוא יבוא ואתן לך את הכל כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות כשהכאב יחלוף אותך אני אשמור כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות ובימים קשים אתן לך גם מסתור כשבך אני נוגע גופי רועד לא אמרת שניפרד כי לא אוכל לשכוח מה שנתת כשאהבת אותי אם רק תבקשי הלילה...