והשחקים הם הגבולות...

אתמול ר' ואני הסתובבנו בעיר מגוריו הקודמת, עיר מגורי ילדיו וגרושתו. מדהים לראות כמה העיר הזו התפתחה וגדלה ונבנתה בעשור האחרון. ממקום שאין בו כלום היא הפכה לעיר של ממש, יפה, אסתטית, גדולה ומיושבת. גם הקניון החדש שנפתח בה מוסיף לה המון. קניון יפיפה, גדול ומרווח שגם בשישי בצהריים לא מרגיש צפוף, מלא בתי קפה וחנויות של כל המותגים.

האוכלוסיה בעיר מעורבת, יש כמובן גם משפרי דיור, אבל יש הרבה אוכלוסיה טובה, ברמה גבוהה, כמוני כמוך כאלו.

המון בתים חדשים, המון דירות יפות וחדישות להשכרה...והמחירים, שלא כמו בתל אביב, המחירים שפויים.

למה הסתובבנו שם בעצם? כי אחרי ארוחת בוקר טובה באיזה בית קפה באוירה כפרית, הלכנו לבדוק באזור איזה מקום למסיבת בת המצווה של הקטנה. הבוקר שלנו בעצם התחיל במייל שקיבל ר' מגרושתו, שוב מלא תלונות על כך שהיא רוצה להיות מעורבת בתכנון המסיבה, והוא לא משתף אותה, והוא עושה רק מה שהוא רוצה ולא מה שהילדה רוצה (השאלה מי היא באמת הילדה מבין שתיהן). בקיצור, כל מיני תלונות טענות ומאנות שאין להן כל שחר. היא מתחשבנת איתו על דברים שהיו לפני 3 שנים וחצי , בבר מצווה של ג'וניור, גם הם דברים שאין להם כל שחר, מה גם שהם כל כך לא רלוונטיים לעניין.

ביקשתי ללכת איתו לראות את המקום עליו הוא דיבר וכל כך התלהב ממנו, עבור עריכת האירוע של הקטנה, אירוע שיהיה קשור באומנות כמו שהיא ביקשה, והוא כמובן נעתר מיד. מכיוון שכבר היינו באזור עיר מגוריו לשעבר, אחרי שראינו את האתר למסיבה, שנראה באמת אתר מעניין ומוצלח, הצעתי שנלך לראות את הקניון החדש שפתחו שם בעיר, אם אנחנו כבר שם. הוא אמר: "אבל את יודעת שיש סיכוי שנתקל ב..." . כן אני יודעת. וזה לא מטריד אותי וזו לא הבעיה שלי.

אז נסענו אל הקניון ואחרי סיבוב מקיף ביקשתי לראות קצת את העיר, לראות את השכונות השונות בה, לראות איפה טוב לגור ואיפה פחות. לפנטז קצת, מה אם נצטרך יום אחד לעזוב את תל אביב, כי העיר תהיה לנו כבר יקרה מדי. הריי לאחרונה אני חושבת על זה הרבה, לא בגלל שאני מתה לעזוב את העיר או שמיציתי אותה, אלא בגלל השינוי במצב התעסוקה שלי, בגלל הירידה בהכנסה שלי והרצון שלי בכל זאת להקים את העסק שלי ולהצליח בו בסופו של דבר, גם אם זה יקח זמן. הריי אני חושבת לאחרונה לאן יכולנו לעבור, לאיזה פרבר, כדי לרדת בשכר הדירה ועדיין לחיות רמת חיים טובה. מה, שוב לחזור אל העיר הקטנה ההיא שבה גרתי בחמש השנים האחרונות לנישואי? לא. לשם אני לא חוזרת. אז לחזור לעיר ילדותי, עיר מגוריי הוריי? אמנם היא הכי קרובה לתל אביב מכל הפרברים הטובים, אבל לא, אין לי מה לחפש שם. ובכן, נשארה עיר מגוריי ילדיו. הילדים היו מאד שמחים לו היינו עוברים לגור שם, זה היה יותר קל לכולם, גם לו, גם להם, מבחינת הנסיעות והתיזוז. הם גם יכלו להגיע אולי עצמאית אלינו, מתי שהיו רוצים. היתה גמישות יתר, לפחות מצידנו, גם אם לא מצידה הנוקשה והבלתי מתפשר של גרושתו. אולי הוא יכול היה לראות אותם יותר במהלך השבוע.

נראה לי שלו היינו עוברים לגור שם, את גרושתו זה היה מחרפן לגמריי, בפרט אם היינו גרים קרוב אליה. לא שהייתי רוצה, גם לא מבחינת האזור בו היא גרה, זה אחד האזורים המרוחקים יותר של העיר, עדיין חלקו בבניה אפילו.

מה שהיה קורה הוא , שהיו הרבה יותר הזדמנויות להתקלויות במקומות, אם זה בסופרמרקט, בקניון, במועדון ספורט, כי הריי ברור שהיינו עושים מנוי למועדון ספורט שם.

אבל מצד שני, יכולנו לשכור שם, באלפיים שקל פחות, דירה או בית משגעים, חדשים ומרווחים, עם מרפסת גדולה וחניה צמודה.

ההגעה אל תל אביב לא היתה כזו נוראית, הריי יש שם רכבת, ומכסימום אם באמת הייתי צריכה לנוע בעיר בלי רכב משלי, הייתי לוקחת מונית.

כן, בנתיים זו פנטזיה, אבל היא בת קיימא, בהחלט יכולה להתממש, אם רק יגיע הזמן שאחליט לממש אותה.