והשחקים הם הגבולות...

אני מאד מאמינה בנתינה לזולת ובכך שכל דבר שאנחנו נותנים מרצוננו החופשי, חוזר אלינו בהזדמנות אחרת , אולי בצורה אחרת, אבל חוזר.

אני גם מאמינה שכל מעשה טוב שאנחנו עושים בשביל האחר, כל עזרה שאנחנו מגישים למישהו ללא תמורה, מרצוננו הטוב, אנחנו מתוגמלים עבורם בצורה זו או אחרת.

כבר כמה זמן שאני חושבת להציב בחנות קופת צדקה. זה התחיל מהשכנה שלי לשעבר, אישה קטנה ומבוגרת, דתיה, שבדרכה הטובה והחיננית, הבלתי כפייתית, מעבירה לי מסרים לגביי קיום מצוות, שמירת שבת ונתינת צדקה. לא שיש סיכוי שאחזור בתשובה, אני ממש רחוקה מזה וגם יותר מדי אוהבת את החופש שלי מכדי שזה יקרה, אבל אני כן אדם רוחני ומאמין ואני לא רואה שום פסול בכך.

הבוקר החנה את רכבו מול החנות חסיד ברסלב צעיר ויפה תואר. יצאתי החוצה וחייכתי אליו, הוא החזיר חיוך בעיניים מאירות, החלפנו ברכת בוקר טוב. שאלתי אותו איפה אני יכולה להשיג קופת צדקה בשביל החנות. הוא הבטיח להביא לי אחת של העמותה שלו שתומכת ב 20 משפחות כל חודש. אחר כך התברר שגם הוא תושב השכונה שלי.

בנתיים הוא כבר הלך כנראה לדרכו, אבל אני עדיין רואה את העיניים החתוליות הירוקות על רקע עור הפנים הכהה ואת החיוך המאיר שלו ואת לובן שיניו.