והשחקים הם הגבולות...

ובכן, מצבי הכספי מתקדם בצעדי ענק לעבר ה"עגום". אם לא תהיה פריצת דרך ונסיקה אל על תוך כמה חודשים, זו תהיה בעיה והפנטזיה מהפוסט הקודם תקרום לה עור וגידים. בשוק תחרותי כמו בתל אביב, קשה להתחרות. לפעמים נדמה שהשוק רווי יתר על המידה, או שפשוט התקופה עדיין קשה.

אני מחשבת כל שקל שנכנס לכיס וכל שקל שיוצא. עושה מאזנים יומיים ותחזיות לסוף החודש. מסתכלת על רשימת ההוצאות ומגיעה למסקנות - כמה יוצא על העסק, כמה אני צריכה כדי לחיות, כמה אני מרויחה, מהיכן ניתן לקצץ כרגע, מהיכן ניתן יהיה לקצץ אפילו יותר, אם יהיה צורך.

כמו קלוריות שמצטברות להן והופכות לשומן אם לא שמים לב, גם ההוצאות. החסכון צריך להיות בפרטים הקטנים. בנתיים.

אם יהיה צורך, נחסוך גם בפרטים הגדולים.

בנתיים עוד יש אויר לנשימה, הריי על זה בניתי מלכתחילה. כי אם לא היה לי את הגב הזה, ספק אם בכלל הייתי נכנסת להרפתקה.

אבל אני מרגישה שיש פה כדור שלג שהולך ומתגלגל וצובר נפח ותאוצה.

האם אני אצליח לעצור במדרון?