והשחקים הם הגבולות...

כנראה שאני באמת צריכה את סוף השבוע הארוך הזה.

החלטתי כבר בשבוע שעבר שבערב כיפור אני לא פותחת את החנות אלא מחברת לי את יום ראשון לרצף ימים של סופ"ש ארוך שאני זקוקה לו מאד.

גם לא היה טעם לפתוח, לאור התנועה החלשה של הקונים בשבועיים האחרונים. ההגיון הבריא אומר שלפני חגים, אנשים מתמקדים בקניות מזון ומכסימום כלי בית או בגדים, לא תכשיטים. כן כן, סדרי עדיפויות וזה ברור, בפרט בתקופה הנוכחית. הריי גם אני באותה הצלחת בדיוק.

אז התחלנו את בוקר האתמול בארוחת בוקר בבית קפה מקומי ואז יצאתי לכמה קניות קטנות ומאד הכרחיות. ר' הצטרף שוב בהמשך כי התבטלה לו פגישה שהיתה מתוכננת וביחד עשינו את "המסלול". בדיזנגוף סנטר נכנסנו לחנות מיוחדת שידעתי שהוא יאהב, לאור העבר המקצועי שלו, ולמרות מחאותיי הוא קנה לי מתנה.

האיש המיוחד שלי אוהב שיש לי דברים מיוחדים.

דברים שאני בימים אלו לא ארשה לעצמי לקנות.

דברים שבעבר הייתי קונה בלי למצמץ.

אני נזכרת בתקופה ההיא של המשכורת הטובה והקבועה. תקופה שבה לא אהבתי במיוחד ללכת לעבודה, לפעמים ממש שנאתי וסבלתי, אבל אהבתי את סופי השבוע והחופשים, כי היה לי בהם החופש הכלכלי לפנק את עצמי ואת סביבותיי.

והיום, למרות המצוקה המסוימת (הזמנית!) שאני נמצאת בה, אני חושבת שאולי זה נכון יותר , בריא יותר, לחיות כך. לעסוק בעבודה שאני אוהבת, להיות הבוסית של עצמי, על כל המשתמע מכך, להלחם על כל שקל שאני מרויחה, לקנות פחות (בנתיים!) , להתמקד בהשרדות, במה שחייבים, במה שחייבים לעשות כדי שהעסק הזה תכלס יתרומם ויצליח, כי הריי הרבה מזה תלוי באמת רק בי.

כמו שמ' השכנה לשעבר אומרת: "לחם לאכול ובגד ללבוש".

אין לי ספק שעם כל המתח, התסכול, המצוקה, החרדות והפחדים, אני הרבה יותר מאושרת היום. הרבה יותר. ואיכשהו, הכל מתגמד והופך ללא חשוב, לאור המקום המרכזי שתופסת העבודה עצמה ומהותה בחיי. כל הקניות, הבילויים, המותרות והשטויות. מה אלו לעומת השלמות העצמית.

נראה שאני מרגישה רגועה יותר ורואה ברור יותר. מצליחה להנות מהדברים הפשוטים, הבסיסיים יותר, לא רודפת כל הזמן אחרי הקניות והחומר.

אני נהנית למשל מהבית הזה המופלא, באחד מרחובותיה של השכונה הכי יפה.

נהנית מהחצר, מהמרפסת, מהשקט, מהחתולים. מהקרבה לכל מקום, מהסמיכות לחוף הים.

נהנית מהאוכל שאני מכינה לי בבית, מהקפה הפשוט והטוב, לא הפוך, לא קפוצ'ינו וגם לא סיציליאני. נס קפה פשוט של עלית עם חלב לקפה, מהסוג שמנערים את הקרטון לפני המזיגה.

אני נהנית מסדרות טלויזיה, מספרים שאני קוראת, מהניקיון והסדר, מהבגדים שיש לי כבר בארון והנעליים שבמגרה. נהנית מלשבת מול המחשב ולכתוב.