והשחקים הם הגבולות...

לא נותרה ברירה אלא באמת לחפש מקום מגורים חדש ולעבור דירה.

השכנים שלנו המאיסו עלינו את החיים בחג הזה.

שכר הדירה הגבוה אינו מוצדק.

יש לנו חדר אחד מיותר מאז שהעברתי את הסטודיו לחנות.
הגיע הזמן לעבור.

עשינו בסוף השבוע הזה סקירה של יתרונות וחסרונות והחלטנו שנשארים בעיר, כי אם נצא החוצה, יהיה לזה מחיר בנסיעות וזמן ועוד, וכך לא פתרנו שומדבר.

מה גם שהעיר מאפשרת להתנהל אחרת ולחיות אחרת. יש חיים בעיר.

ובכן מסתבר שבעלי דירות מעדיפים אנשים שכירים עם משכורת קבועה, לא משנה ששכיר היום יכול ברגע אחד להפוך מובטל. כך התברר לי משיחה עם המתווכת שמנהלת נכס מסוים ברובע לב העיר. אפילו לא נכנסתי איתה לדיון בעניין. פשוט ירדתי מזה.

יש עוד נכס, דוקא בשכונה עצמה, נבדוק גם אותו ונראה מה הוא שווה והם הוא יכול לתת לנו את היתרונות שאנחנו מחפשים. יש לי תחושה מוקדמת שלא, פשוט בגלל המיקום שלו ומה שאנחנו בעצם מחפשים.

ויש עוד אחד, באזור קצת יותר מרוחק, קצת פחות נוח מבחינתי אבל עדיין לא בעייתי. נבדוק גם אותו.

היום בניגוד לימים אחרים סגרתי את הדלת בחנות, אני רוצה קצת שקט.

אין לי יותר מדי אנרגיה לאנשים. גם לא נראה שהיום הוא יום לקניות מבחינת העוברים והשווים.

אני נאנחת אנחת רווחה על כך שהחגים הסתיימו. ממש רציתי כבר לחזור לשגרה.

החג הבא יהיה כבר בחורף, חנוכה.

הקיץ הזה היה לי קשה. רציתי כבר שיעבור.