והשחקים הם הגבולות...

לפעמים המציאות מחייבת אותנו להחליט.

לפעמים זה ממש לא עניין של רצון אלא של צורך, מחויבות. חוסר ברירה.

החלטתי לסגור את החנות.

לפני שאסגור אותה אחפש לי עבודה.

לא בתחום הצורפות והעיצוב, אלא בתחום המשרדי, אדמיניסטרטיבי, תפעולי , התחום בו עסקתי בעבר, טרם ההסבה המקצועית.

זה לא הזמן כנראה להרים את העסק הזה. לא בתקופה הזו, לא בצורה הזו.

אני מתמוטטת ממתח ועייפות. כבר אין לי כוח.

ואולי עדיף כך, בלי המעמסה.

אולי עדיף להתפנות כעת לדברים אחרים, לדאוג קודם כל לפרנסה, לבית ולמשפחה, לבריאות שלי.

כואב , גם פיזית וגם נפשית, אבל הגיע הזמן להפסיק לשבת על הגדר. הגיע הזמן לצאת מכאן.