בשיחה ביני לבין ר' אתמול בלילה, התברר שתחושת הבטן שלי היתה נכונה וג'וניור באמת מרגיש לא נוח עבור אימו כשאני מלווה את אביו לאירועים בהם גם היא נוכחת.
אני מתרגמת כאן אימייל ששלחתי לה היום, אחרי שהגיעו מים עד נפש.
הי ס',
רציתי לידע אותך שהחלטתי לא להגיע אל מסיבות הסיום של ג'וניור והקטנה השבוע, וגם לא ליום הגיוס של ג'וניור בספטמבר, מכיוון שכבר זמן מה אני מרגישה וגם למדתי מאד לאחרונה, שתחושת הבטן שלי נכונה ושהילדים מרגישים לא נוח בשבילך, כאמא שלהם, כאשר אני מלווה את אביהם ובן זוגי לחיים לאירועים מסוג זה.
למרות שכאדם ש(אני מאמינה) ממלא תפקיד חיובי בחיים של הילדים , חשוב לי להיות נוכחת באירועים האלו והייתי שמחה להיות שם עבורם, במיוחד בשביל הקטנה שאני יודעת שהיתה רוצה אותי שם אבל הביעה את החרדה שלה מהתגובה שלך לכך, אני אפסח על האירועים הללו בעתיד הקרוב, על מנת שלא להציב את הילדים במצב לא נוח, לפחות עד שיתבגרו מספיק כדי לפעול לפי שיקול הדעת שלהם. מסתבר, שאפילו ג'וניור שעכשיו הוא בן למעלה מ 18 וכבר יש לו מה שנקרא "דעה משלו", סובל ממתח נפשי מסוים בהתייחס לנושא הזה ומכך אני רוצה להמנע, למענו.
ובכן, כעת לאחר שנאמרו הדברים האלו, את יכולה לשחרר אנחת רווחה, כיוון שמסתבר שהנוכחות שלי באירועי-עבר גרמה לך להרגיש לא נוח מסיבה מסוימת. אני חייבת לציין, שמסיבות מובנות אני יכולה להבין מדוע, אבל מסיבות אחרות אני מתקשה להבין זאת באותה המידה. אנא הרשי לי להסביר עצמי:
ר' ואנוכי ביחד כבר 4 שנים, 3 מתוכן אנו למעשה חולקים רשמית את אותו הבית. בקיץ זה ימלאו 4 שנים גם למערכת היחסים ביני לבין הילדים. אני מאמינה כי הילדים ואני הצלחנו לפתח מערכת יחסים טובה מאד שבה חברות היא המאפיין הבולט ביותר. מעולם לא ניסיתי לנכס לעצמי את תפקיד האמא שלהם ומעולם לא היתה משאלה כזו בלבי. כולנו יודעים שאף אחד אינו יכול להחליף מקומה של אמא בחיי ילדיה וכולנו יודעים כי עבור שני הילדים האלו את ולא אף אחת אחרת היא האמא. בנוסף, תני לי לחלוק איתך, שאם הייתי רוצה ילדים משלי בכל לבי, הייתי עושה הכל כדי שיהיו לי כאלה ולא מסתפקת ב"השתלטות" על ילדיה של מישהי אחרת. אני אוהבת את חיי כפי שהם, ללא ילדים משלי, ללא מחויבויות :)
אני מאמינה שאני עושה הרבה טוב עבור הילדים, אני תמיד חושבת עליהם בכל דבר שאני עושה, דואגת להם ומחבבת אותם מאד. ביתנו תמיד פתוח בפניהם ותמיד היה כזה החל מן היום הראשון. כאשר הם נמצאים בביתנו, ר' ואני לרוב מספקים להם אוירה חיובית ושמחה. במובן זה, מה שאני רוצה לומר לך הוא ,שככל שמדובר בי, אני חברה של ג'וניור ושל הקטנה, חברה מבוגרת כמובן, וסביר להניח (אני מקוה) שחברה טובה, שמכבדת אותם ואכפת לה מהם, אבל אין לה כל משאלה סמויה להפוך להיות האמא שלהם, אז אנא, הניחי לנו להמשיך לקיים את החברות הזו מבלי לשלוח לילדים מסר סמוי שיש משהו פסול בכך שאנו מחבבים אחד את השני. אנא הרגישי בטוחה במקומך ובתפקידך בחייהם, את היא אמם ואף אחד לא יכול לקחת זאת ממך, אף אחד. את צריכה להרגיש בטוחה וגאה בכך.
לבסוף, אני רוצה לבקש ממך לכבד אותי כבת זוגו לחיים של ר' כפי שאני מכבדת אותך כאמא של הילדים ולהפסיק להתייחס אליי כאל "החברה" של ר'. "חברה" הוא מונח שמתאים לבחורה בת עשרים ומשהו שיוצאת עם בחור צעיר; ר' ואני כבר מזמן עברנו את השלב הזה בחיים שלנו. אנו חולקים בית. למרות שאיננו נשואים רשמית (אלוהים יודע שכל הגרושים כמונו נוטים להמנע מלבקר ברבנות בפעם השניה) אנו חיים בדיוק כמו זוג נשוי , ולמרות מחלתי הכרונית אני מתכוונת להשאר בסביבה להרבה, הרבה זמן.
כל טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
