והשחקים הם הגבולות...

ממש לאחרונה ר' סיפר לי שהיתה לו שיחה עם ס' גרושתו והיא אמרה לו באותה שיחה שהיא שוקלת לחזור לארץ המוצא שלך באירופה כי כאן, לדבריה, היא לא רואה איך היא מתקדמת לאנשהו, יש לה תחושה שמתישהו יפטרו אותה והיא תשאר ללא עבודה (לא משיגה קביעות במקום שלה), היא מתבגרת (אוטוטו בת 50, היא מבוגרת ממנו בכמה שנים) וגם במקום העבודה הנוכחי, אם היא נשארת בו, אין לה שום אפשרות להתקדם, לא מבחינת תפקיד ולא מבחינת שכר (מרויחה גרושים...). לטענתה , שם, בארץ מוצאה, יש לה עוד קשרים שהיא שמרה עליהם שיכולים לעזור לה למצוא עבודה בתחום שלה , שבו היא רוצה לחזור ולעסוק (נדמה לה שוב שאפשר לסמוך על "ידברו בשבילי" ועוד 11 שנה אחרי שהיא עזבה את המדינה שלה ועוד יותר שנים שהיא בכלל לא עוסקת בתחום (קרוב ל 20 כבר אם חושבים על כך שאחרי לידת ג'וניור היא יצאה מהתחום). היא אמרה שאם היא תעשה כזה דבר, הקטנה באה איתה. כבר דיברה איתה על זה ואת הקטנה "זה מעניין". כאילו יש בכלל מצב שהקטנה היתה מתנגדת לה ואומרת לה שהיא מעדיפה להשאר כאן, רחוק ממנה, ועוד רחמנא ליצלן עם אביה ואיתי. לגביי זה שיש לה כאן בן חייל שיש לפניו למעלה משנתיים של שירות צבאי עדיין, היא כנראה פחות מוטרדת, בניגוד לכל אמא שפויה אחרת. אמנם היא טרחה וציינה בפני ר' שאם היא תעזוב ג'וניור יהיה "חייל בודד", יעני לא סופרת את אבא שלו , בטח שלא סופרת אותי או את משפחתי. ר' התעצבן עליה מאד ובצדק, שאל אותה איך היא מעיזה להגיד כזה דבר!? יש לילד הזה אבא, יש משפחה מורחבת גם אם היא לא אוהבת את זה! כמובן שהיא התנצלה , לא ברור לי מה עבר לה בראש לומר כזה דבר, כאילו אבא של ג'וניור בכלל לא קיים...חוצפנית.

אמרתי לר' שרוב הסיכויים לדעתי שזו שוב אחת הפנטזיות שלה, כאשר היא שוקעת ליאוש וחוסר אונים, היא רוקמת לעצמה תוכנית בריחה מהמציאות העגומה, תוכנית שאין לה שום אחיזה באמת או במציאות. הריי מה הסיכויים שתמצא עבודה שם, אחרי כ"כ הרבה שנים שהיא מחוץ לתחום, לא גרה במדינה ההיא וגם בגילה המתקדם? היא באמת חושבת שמישהו יושב ומחכה לה שם שתחזור?. לגביי הילדים - ברור שיש להם מקום אצלנו. וזה שהיא רוצה לקחת איתה את הקטנה - את זה צריך עוד לברר. קודם כל הוא צריך לדבריו לדבר בעצמו עם הקטנה שוב, לדעת אם היא פשוט מפחדת לסרב לאמא שלה, או להתנתק ממנה, או שהיא באמת מעוניינת לעבור. צריך לחשוב על ההשלכות של כל זה - אחרי 11 שנה הילדה כבר השתלבה כאן ונטמעה (בניגוד לאמא שלה שלא באמת עשתה מאמץ להשתלב, למשל ללמוד את השפה כמו שצריך...). שם הן תהיינה אחת על אחת לבד. לגמריי. לא יהיה לאן לברוח. צריך לקחת בחשבון שהן רבות בלי הפסקה על הכל, על כל שטות. צריך לקחת בחשבון שלאמא שלה אין משפחה שם, אין חברים. אף אחד שהיא יכולה באמת לסמוך עליו אם יקרה משהו. אין לה אף אחד. היא פשוט תתקע את הילדה איתה ולא תהיה לה שום מערכת מגבה. והדבר הנוסף, שבו ניסינו כל 5 השנים האחרונות להלחם בו, הוא שהילדה איתה לבד , תספוג ממנה עוד ועוד ותהפוך יותר ויותר להיות כמוה. גם כך היא מאמצת כל מיני התנהגויות מאמא שלה, מה שאנחנו מנסים להדוף כל הזמן , ושם לא יהיה מי שיהדוף את זה ויתן קונטרה. התוצאה תהיה שתצמח לה עוד ס', בגרסה צעירה יותר ואינטליגנטית אף פחות (מה לעשות שהקטנה לא בדיוק העפרון הכי מחודד בכיתה ואת זה הבנו כבר מזמן...).

לדעתי , הטוב ביותר שיכל להיות עבור הילדים וגם עבור ר' ובמובנים מסוימים אפילו עבורי, הוא שהילדים היו נשארים שניהם כאן איתנו, עם המסגרות והחברים שלהם, אחרי שכבר נטמעו כאן והפכו לישראלים, וס' יכולה לחזור הביתה שלה, כי לכאן היא אף פעם לא היתה שייכת. חסל סדר מזונות כמובן, מצב כלכלי משופר עבורנו, ובעיקר שקט, עבור הילדים ועבור ר', ואני? אני כבר אסתדר עם כל זה. הילדים האלו הם שלו, הם חלק מחייו, זה לא יהיה אף פעם אחרת, אז שיהיה כבר עד הסוף. לפחות כך גם אני אהיה "משפחה". לפחות הגורם המפריע יהיה סוף סוף מחוץ לתמונה. וכן, היא אמא שלהם, אבל היא גורם מפריע ותמיד היתה. כמו שידעתי שיהיה כאשר נכנסתי לקשר איתו, תמיד הפרה את השלווה, תמיד עכרה את השמחה. תמיד עם הקנאה שלה, הדשא של השכן ירוק יותר, גם כאשר השכן חולה סרטן.

כשדיברנו על זה אתמול, אמרתי לו שאם זה אכן יצא לפועל והקטנה בכ"ז תשאר איתנו, אין מצב שאעבור לגור בעיר שלהם. אבל עכשיו אני חושבת שאולי זה יהיה הדבר הנכון, אמנם אני לא חייבת להם כלום, אני לא צריכה להקריב עבורם שומדבר מהנוחיות וסגנון החיים שלי, אבל בעצם אולי זה יהיה נכון עבורם, לוותר בשבילם, אולי דוקא המעבר הזה יהיה בו יתרון גם עבורי. איכשהו תמיד אני נמשכת אל העיר ההיא, קורץ לי לגור בבית חדש ומרווח לשם שינוי, קורצות לי התשתיות החדשות מכל עבר, כמה שאני אוהבת גם את הישן...אם כבר לא מתאפשר לי הישן כמו שאני אוהבת (ראה ערך נוה צדק או פלורנטין) אז לפחות נלך על חדש חדש.

אבל עוד חזון למועד. כאמור, אני לא חושבת שזה אכן יקרה, כל התוכנית הזו שלה לא תצא אל הפועל לדעתי כי אין לה הרבה סיכויים, שוב היא סומכת על מישהו ש"יסדר לה" ו"ידאג לה" וזה כבר הוכיח את עצמו בעבר כבולשיט. אבל אם זה יקרה, זה יהיה שינוי מעניין...